״מה הלו״ז שלך?״ הוא שאל רגע לפני ששלח לי את הודעת הלילה טוב שלו.
כתבתי לו את הלו״ז שלי וכתבתי לו שאני מתגעגעת וכל כך רוצה לראות אותו.
בתגובה הוא כתב לי
שבערב זה יוכל להיות מושלם נדבר.
היה לו בוקר עמוס לאדון שלי, יש אנשים שחושבים שבגלל שהוא האדון, אז אני לא מעורבת בחיים שלו,
בטח לא ברמה שהוא מעורב בחיי.
אז נכון, האדון שלי יודע, כל תזוזה שלי לאורך היום וכבר כתבתי פה בעבר שלא אופתע אם אגלה יום אחד
שיש עליי מעקב, אבל גם אני יודעת על חייו בצורה כזאת או אחרת.
״אני חרמן עלייך״ נרשם בהודעה שהגיעה אליי והחיוך שנמרח לי על הפרצוף היה מטורף, ״יאללה שיגיע
כבר 20:00״ הוא כתב ״אני רוצה להיות בתוכך״!.
אני לא יכולה להסביר כמה התרגשתי מהמילים הללו, בעצם אני כן כי כאשר אני כותבת אותן עכשיו אני
מתרגשת בדיוק באותה צורה.
היריכיים נלחצו האחת לשנייה, הצמרמורת שעוברת לי בגוף לא ניתנת לשליטה ואני מרגישה את הדגדגן
שלי בוער בצורה מטורפת כאילו יש לו חיים משלו, או שהוא פועם לפי קצב החליל של האדון שלי.
הוא שלח לי מיקום ושעה ואני כיוונתי את הוייז, שעתיים לפני (!) הוייז התריע והבנתי שאני חייבת לצאת,
לפני שכל הסקפטים ירשמו לי ״נהגת אליו שעתיים?״ אסביר לכם שזה היה בדרך שלי הביתה.
כביש 6 גשם זלעפות ואדוני כותב לי ״סעי בזהירות מפלצת שלי״ ״כן אדוני״ אני עונה.
סופת ברקים, גשם מטורף תאונה ועוד תאונה על הכביש, מחסום משטרתי ועשר דקות איחור שהתרעתי עליהם מספיק זמן מראש בשביל שאדוני לא יחשוב שאיחרתי לו סתם.
שהגעתי ליעד, חניון מבודד, על צוק, יצאתי מהרכב והסתכלתי לשמיים שהיו כל כך בהירים, מה שהפתיע אותי כי הרי במשך שעתיים שלמות נהגתי עכשיו בתוך סופת ברקים מטורפת.
עמדתי שם בהיתי בכוכבים, בזכות החושך ניתן היה לראות את הכוכבים בצורה כל כך ברורה ללא זיהום האור שאנחנו כה רגילים אליו, הוא הגיע בדיוק שהבטתי למעלה והסתובבתי.
אחרי ה״היי״ הראשון הוא התקרב לנשק אותי, הוא נישק אותי בכזאת תאווה שאני לא זוכרת שהרגשתי כמותה שנים, אלוהים חשבתי לעצמי אני שלו איזה כייף!
נכנסנו לאוטו אדוני ואני, מושב אחורי, לא הפסקנו להתנשק וכל מה שרציתי היה השהוא ייקח הכל, בלי
להמתין בכח, בלי נימוסים הכל!
״תורידי את המכנסיים יפה שלי״ הוא אמר ותוך שנייה הג׳ינס היה זרוק על המושב הקדמי, את התחתונים השארתי בנתיים, ״תעריצי אותו קצת״ הוא ביקש ובלי להמתין יותר מידי הראש שלי ירד לכיוון הזין שלו, והתחלתי למצוץ לו.
לא עברו חמש דקות ואדוני. ביקש שאוריד גם את התחתונים ״ מיותר״ הוא אמר ואני חייכתי.
שהתחתונים שלי היו למטה, וכף היד שלו התקרבה אליי, אני זוכרת שהתכווצתי לשנייה, אני אף פעם לא
יודעת מה יהיה הצעד הבא של אדוני, אבל משום מה זה תמיד שומר אותי דרוכה!
״בואי שבי עליי״ הוא אמר, וידעתי שהאמירה הזאת יכולה להיות מכשילה ולהמתיק בתוכה סוד.״להכניס את כולו אדוני?״ למדתי לשאול טרם אני מתיישבת ״מגיע לך?״ הוא שאל ואני עניתי שכן, אדוני
חייך ושאל שוב ״מגיע לך?״ נשבעת שתמיד בפעם השנייה אני מעבירה את כל הזמן בו לא נפגשנו בראש
ותוהה האם טעיתי היכן שהוא… ״כן!״ עניתי ואדוני חייך ואמר ״מגיע לך!״
תוך אלפית השנייה הוא כבר היה בתוכי, והדבר הראשון שהוא אמר היה ״כמה את רטובה בשבילי, התגעגעתי״ .
״תגיד לי שוב״ ביקשתי, והוא חזר על המשפט, לעיתים יש רגעים שמרוב שהמשפט של אדוני הוא בדיוק
מה שרציתי לשמוע… אני לא בטוחה ששמעתי אותו נכון.
״אני מאשר לך לגמור״ אדוני אמר ואני הרגשתי שניתנה האות!
מהרגע שהתחלתי לגמור ועד לשנייה שאדוני יצא מהרכב, לא הצלחתי להפסיק לגמור, הגוף רעד לי, כן,
אני מודה.
ברכב.
בשום מקום.
רק עם מילה מהאדון שלי הצלחתי לגמור כמו שלא גמרתי בחיים!
״נהרות של תשוקה״ אדוני קורא לזה ואני רק רוצה שזה לא ייעצר שייתן לי להמשיך.
הצלחתי להרטיב את האדון שלי בכמויות מטורפות.
שהבנתי שאלו כמויות שאני לא מכירה היה לי רגע של מבוכה, אדוני חיבק אותי והרגיע אותי ונתן לי את
מלוא הבטחון להמשיך … ואם אדוני מבקש… אני מבצעת, אז המשכתי.
הרגשתי כמו בטראנס, תחת כישוף של האדון שלי.
אותו האיש שמצליח להביא אותי כל פעם לשיאים חדשים גם באורגזמות שלי.
אני מרגישה שזה לא ממקומי לרשום על הגמירה המדהימה של האדון שלי באותו ערב והאמת שקצת בא
לי להשאיר אותה אצלי, סגורה בתוך קופסא ולחזור אליה מידי פעם שהיד שלי גולשת לכיוון הנכון.
המפגש הזה, עצם היותו היה אחד הדברים המעוררים מינית שהיו לי עם האדון שלי מאז שאני איתו, עורר בי שאלה אחת משמעותית, איך ייתכן שאני, אשה שהייתה בנעלי הדומינה כל כך הרבה שנים, שזה מה שאהבתי, הכרתי ומילא אותי … הפכה להיות אשה שברגע שהאדון שלה מענג אותה, מביא אותה לכדאי שיאים חדשים לאורגזמות הכי מטורפות שאי פעם חוויתי וחווויתי, שנותן לי תחושה שאני רצוייה, מרגישה שאני כמהה לכאב של האדון שלי, לנחת הזרוע שלו, לכח שלו, להרגיש קטנה לידו?
איך יכול להיות שאני שלא מעניין אותי כלום, שנשארת אדישה למצבים קיצוניים גם במהלך החיים שלי,מוצאת את עצמי לעיתים מפחדת, שלא אספק את האדון שלי, שהוא לא ייגמור לי בפה אף פעם, מפחדת לאכזב אותו, מפחדת שפתאום הוא לא ירצה להכאיב לי…
מפחדת מדברים של בנות….?
רגש ושליטה … אלו שני דברים שהביאו אותי למצב השפרצה מטורף, שכמו שאדוני בחר לקרוא לפוסט
הזה נהרות של תשוקה!
אני שלך אדוני,
עוצרת את הנשימה בעודי ממתינה לפעם הבאה!