שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן מסע משולטת לנשלטת

זהו יומן המסע שלי משולטת לנשלטת.
בחיים לא חשבתי שזה יקרה, שהעולם שלי ישתנה מן הקצה לקצה.
אבל אז הוא הגיע, האיש הזה שאפילו לא ידעתי שאני זקוקה לו כמו אויר לנשימה , והחיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה מן הקיצון אל הקיצון ומהאושר לאופוריה.
לכם אציע למזוג כוסית ולהשען אחורה ולצאת עימי למסע ;
ואני?
אספר לכם את הסיפור שלי בעודי עומדת זקופה, עם הפנים לקיר ופטמות צמודות לקרמיקה הקרה.
ככה כמו שאדוני אוהב.
לפני 10 חודשים. 16 בינואר 2024 בשעה 6:02

אתמול בדיוק שלושה חודשים אחרי שהכרנו

וסימנת אותי, בדיוק שלושה חודשים אחרי שהיה ברור לך שאני שלך ולי עוד לקח רגע להבין כמה עמוק תיקח אותי מחילת הארנב הזאת (גיקית כבר ציינתי בפנייך),

העברת אותי את השיעור הקשה ביותר שחוויתי מימיי.

 

הפשטת אותי מעצמי, עד שלא נותרה ״פיסת בד לגופי״ וביטלת אותי.

אותי, שהמח, הוורבליות, החדות ומהירות התגובה הם נר לרגליי.

 

עשית את מה שרבים וטובים כשלו בו ופשוט הקטנת אותי.

 

זה התחיל אדוני מזה שלא הגבת לטקסט ששלחתי לך לציון שלושת החודשים בהם אנו יחד; דרך זה שאמרתי לך (רק אלוהים יודע מאיפה זה בא) שלא מגיע לי שתזיין אותי, המשיך לאיסור לומר לך מה אני מרגישה וכלה בזה שלא הגבת שהקלטתי לך שזאת פעם ראשונה שהרגשתי מבוטלת.

 

כמה שנאתי אותך אתמול!

לא ידעתי כבר מה אני חושבת עלייך, רציתי לצרוח לשמיים, לסטור לך ולהכות בך עם אגרופים עד שאשאיר בך סימנים על כל הגוף!

 

אך במקום, פשוט בכיתי מלא (ותודה לעולם הזה שאפשר לסמוך עליו שתמיד יהיה משהו שיכניס הכל לפרופורציות ותודה למדינה הזאת שתמיד תמצא איך להוריד אותנו נמוך יותר!) ונתליתי בכל הדברים האחרים, שברשותך אדוני אשמור אותם לעצמי כרגע.

 

לו חברה הייתה מספרת לי את הסיפור הזה הייתי מורידה לה סטירה ואומרת לה תתאפסי על החיים שלך, ולכן לא שיתפתי בזה אף אחד משני האנשים הקרובים אליי ביותר שיודעים מה קורה איתנו.

 

והכי מוזר זה שלמרות הדמעות והקושי והכעס ואלף ואחת דברים נוספים שהרגשתי, אמרתי לעצמי בראש, הוא מחזיר אותך ככה, לתפקיד שלך, לייעוד שלך, למקום שלך … הוא מחזיר אותך אליו.

אז אני לא יודעת איך עשית את זה אדוני, ואני נשבעת שבתוכי אני עדיין מנסה להסדיר נשימה ולשחרר את הגוף.

אבל עשית את זה.

 

לקחת אותי (!) על כל הגודל שלי, הכריזמה שלי, הטיפוס שאני שלמדתי סוף סוף בעשור החמישי לחיי לאהוב את עצמי והפכת אותי לבובה על חוט שאתה ורק אתה מתפעל אותה.

 

ועכשיו … עכשיו מקלחת 

זמן צמוד קיר, העונש האולטימטיבי, זה שלימדת אותי, הדרך המושלמת לגראונדינג.

אבכה מעט, אנשום הרבה, ארגע ואכנס למיטה.

 

כי נכון, העולם הזה (ועל כמה המדינה הזאת) תמיד יכניס לפרופורציה

אבל לפעמים בא לי לחשוב שהכל סובב סביבי.

 


אני מבינה שייתכן ולא תגיב אדוני, ואני אפילו מנסה ללמד את עצמי לא לצפות… אבל הייתי חייבת לשתף אותך.

אישרת לי אדוני.

 

אני מסורה לך, אני משוייכת לך, אני מקולרת לך, אני מאוהבת בך ובאותה הנשימה אני מבוהלת ממך.

 

אני שלך אדוני רק שלך.

הרכוש שלך.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י