לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

warden​(שולט)חשבון מאומת

שיר מסע

בלוג ללא סדר - סשנים שקרו, סיפורים שאני ממציא, פריקה וכו'
אולי בעתיד תהייה פואנטה.
בערך כמו החיים שלי - מנסה הכל, יורה לכל כיוון, עד שאמצא את הכיוון שלי. לפעמים מתקבע על משהו אחד עד שהוא נמאס וממשיך הלאה.
מה שבטוח, יהיה כיף.
לפני 10 חודשים. 9 בפברואר 2024 בשעה 14:30

פעם אחרונה שדיברנו הייתה בסוף אוקטובר.

קיבלת ממני סיפור שלא הצלחת לשכוח.

בכל ערב נזכרת בו ונגעת בעצמך. דמיינת שהידיים שלך הן הידיים שלי, ואת מעבירה אותן בעדינות על הגוף שלך, אולי קצת מתחרטת כשאמרת שאת לא רוצה יזיזות.

עובר עוד יום ועוד יום, ובכל ערב את מגיעה הבייתה, מורידה את הבגדים, ומתחילה לגעת בעצמך. בכל ערב את מרגישה אותי נוגע בך, ואת נוטפת ברמות, כי המוח לא מבדיל בין מציאות לדימיון.

ובכל ערב את מדמיינת לך סיטואציה חדשה אחרי שראית את הצעצועים החדשים ששלחתי לך.

ובכל ערב את קוראת את הסיפורים ששלחתי לך..

לא עובר הרבה זמן ומגיע ערב אחד שאת אומרת לעצמך שאת חייבת להרגיש אותי שוב.

את לובשת את השמלה האהובה עליי ולא שמה חזייה מתחת, את יושבת באוטו, שולחת לי תמונה מעט חושפנית ורושמת לי "אני בדרך אליך".

זה לא מעניין אותך אם אני בבית, את כבר יודעת שאעזוב הכל ואגיע.

אני רושם לך "לא.. אבל תגיעי אליי, את יודעת איפה המפתח. אני רוצה שתהיי מוכנה אליי כשאני בא".

את מגיעה, פותחת את הדלת, נכנסת לחדר, פותחת את המגירה ומתחילה לגרות את עצמך ולדמיין מה אעשה לך עם כל הצעצועים שאת רואה..

"אני אצלך, מתי אתה מגיע?"

אני עונה לך "אני בדרך, שימי על עצמך כיסוי עיניים, שכבי במיטה ואל תקומי עד שאני מגיע".

"אוקיי".

את מכבה את האור היחיד שאני משאיר דולק בדירה, את נשכבת על המיטה, שמה על עצמך את כיסוי העיניים, כמו שביקשתי. פותחת קצת את השמלה שלך בשביל להיות הכי מפתה שאפשר כשאני מגיע ומחכה לי.

חיכית לזה כל כך הרבה זמן, את רק מדמיינת מה אעשה לך, כל מה שדמיינת בזמן האחרון עולה לך לראש ואת נהיית רטובה מרגע לרגע.

את מתקשרת אליי בטון כועס וחרמן "מתי אתה מגיע??". אני כועס עלייך ואומר לך שאם עוד פעם אחת תשאלי אותי את השאלה הזאת, אני מסתובב ולא בא.

את מנתקת את הטלפון, חצי כועסת על מה שאמרתי עכשיו, אבל השליטה הקטנה מחרמנת אותך עוד יותר.

את מחכה, ממשיכה להריץ לעצמך תמונות בראש.

מה אעשה לך, מה את תעשי לי..

זה תמיד היה הסקס הכי טוב שהיה לך.

הבטחתי לך שליטה וכאב ואת רק מדמיינת לאן אני אקח אותך עם זה.

מתחיל גשם.

אני פותח את הדלת, את קצת נבהלת אבל יש לך פרפרים בבטן. את נזכרת כמה זמן לא ראית אותי, ואת מתה להוריד את הכיסוי מההתרגשות לראות אותי, אבל יודעת שאסור לך.

שכחת כמה כיף זה שמישהו שאת כל כך אוהבת מזיין אותך.

את שומעת את הצעדים שלי מתקרבים אלייך, אני פותח את הדלת של החדר. כל הגוף שלך בוער.

את מתחילה להזיע, למרות שחורף וקר.

את מרגישה שאת מתחילה לרעוד קצת.

אני לא אומר מילה. את שומעת את הנשימות שלי, כמה הן איטיות וכבדות.

את יודעת כמה את עושה לי את זה ואת מדמיינת כמה חרמן אני.

את שומעת אותי מוריד בגדים ואת מדמיינת את הזין שלי עומד. את מתה לגעת בו ולהכניס אותו לפה שלך.

את שותקת, לא אמרתי לך לשתוק אבל את מרגישה שזה מה שאת צריכה לעשות.

אני פותח את המגירה ומוציא משם משהו. את מתכווצת והגוף שלך רועד עוד יותר כשאת שומעת את זה. את חוששת ממה שהוצאתי מהמגירה אבל סקרנית.

אני אומר לך "פתחי רגליים ותהיי בשקט עד שאגיד לך שמותר לך לדבר".

לא שמעת את הקול שלי הרבה זמן.

את עושה מה שאני אומר.

אני מתקרב אלייך. נותן לך נשיקה אחת בלחי ואחת בצוואר. מוריד לך את השמלה. נותן לק אחד בפתמה, ממשיך ללקק מהחזה לכיוון הבטן ולאט לאט יורד למטה. 

את כבר זזה בטירוף ואת נוטפת בטירוף. את מרגישה שאת ככה מלקבל את האורגזמה הכי מטורפת שהייתה לך.

את מתה שאכנס כבר אבל את יודעת שאסור לך לדבר.

אני ממשיך למטה, נושף מעט אויר לכיוון הכוס. את מרגישה את האויר וזה מרגיש לך כאילו ממש הכנסתי את האצבע פנימה מרוב שאת חרמנית.

את מתחילה לזוז במיטה בלי שליטה.

"תפסיקי לזוז. אם אני רואה אותך זזה עוד טיפה, אני מפסיק הכל"

אני ממשיך, את לא זזה, זה הדבר הכי קשה שעשית בחיים שלך.

אני מפסיק לרגע, ואז נותן לך ליקוק בדגדגן. את זזה וגונחת בטירוף ובלי שליטה.

אני קם ואת מקבלת הצלפה למפשעה.

זה שורף לך בטירוף אבל מדליק אותך רצח ואת כל כך מופתעת מהתגובה שלי.

הבנת עכשיו מה הוצאתי מהמגירה מקודם.

אני אומר לך "אם יוצא לך עוד צליל אחד מהפה זה יהיה יותר כואב"

את כבר רוצה את זה אז את אומרת לי "נו נראה אותך".

אבל אני לא זורם איתך.

"תעמדי על 4"

את עושה מה שאני אומר. עדיין עם הכיסוי עיניים.

אני פותח את המגירה ומוציא משם משהו.

אני אומר לך "אני נותן לך ניחוש אחד מה זה. אם את מנחשת נכון, אני משחרר אותך ונותן לך להשתמש בו עליי"

את קצת בהלם ממה שאמרתי עכשיו, אבל מנסה לחשוב. מצד אחד את רוצה לנחש נכון כי בא לך לשחק איתי קצת…

מצד שני בא לך לטעות כי עוד לא כאב לך מספיק.

את טיפה לוקחת את הזמן שלך ופתאום את מרגישה משיכה חזקה בשיער בלי רחמים ואני אומר לך באוזן "נגמר לך הזמן".

את מקבלת מכה חזקה בתחת. את מרגישה שזה מעץ וזה יחסית רחב.

את מקבלת עוד מכה, ועוד אחת, כל אחת יותר חזקה מהקודמת. את גונחת בטירוף, את נוטפת בטירוף.

אני אומר לך לפשק את הרגליים יותר.

אני לוקח את השוט ומצליף ממש קרוב לכוס. את קצת נלחצת אבל כשאת מבינה לאן כיוונתי את פשוט אומרת לעצמך בשקט " הו מיי פאקינג גאד".

אני שם לך תפוח בפה. את לא מבינה מה קשור תפוח עכשיו. אני עומד מאחורייך ואומר לך "ברגע שהוא נופל לך מהפה אני מפסיק". אני ממשיך להצליף. את גונחת, אבל את לא יכולה לנשוך את התפוח יותר חזק ממה שאת כבר תופסת אותו, כי את יודעת שנשיכה אחת חזק והוא יפול.

כל הצלפה שלי נהיית יותר חזקה מהקודמת, וכל הצלפה נהייה לך קשה יותר לא לנשוך את התפוח. את כבר מתחילה לצרוח, וברגע אחד את נושכת את התפוח חזק מדיי והוא נופל. חששת מזה כל כך, עוברים לך כל כך הרבה מחשבות ברגע הזה "מה יקרה עכשיו?".

ועוד לפני שאת מספיקה לומר משהו אני מכניס את הזין שלי לתוכך חזק ומהר, ואת צורחת כמו שלא צרחת בחיים שלך.

אני גומר בתוכך. את כבר קיבלת את האורגזמה שלך הרבה לפני שגמרתי.

את מורידה את כיסויי העיניים ונשכבת על הגב. את פתאום רואה אותי אחרי הרבה זמן שלא ראית, אבל את לא יכולה לזוז בכלל.

אני נשכב לידך, מחזיק לך את היד, נותן לך חיבוק, ושניינו לא אומרים מילה.

עד שאת חוזרת לעצמך.

את לוקחת את השליטה,

ומתחילה לעשות את כל מה שדמיינת בזמן שלא דיברנו….

 

 

 

 

 

 

לפני 10 חודשים. 8 בפברואר 2024 בשעה 14:33

סיפרתי לחברה שהשארתי לה מגירה בארון.
''עוד אחת שמשתלטת לך על החיים?''

לכל אחת בחיים שיצאתי איתה הקדשתי מגירה, אצלי בארון.
לכל אחת בחיים שיצאתי איתה היה חדר משלה בלב שלי.
וכל אחת השאירה אצלי חפץ כלשהו שמשמש אותי עד היום.
קופסה שלמה של זיכרונות נמצאת לי מתחת למיטה (ובתוך הראש) כבר עשור.

נוסטלגיה

חברות

אהבה ישנה

משפחה

מילים שנוגעות בי חזק.

"תמיד נתת את הלב והנשמה שלך לכל אחת מהן. אתה המאהב המושלם, הלוואי עליי מישהו כמוך"

האומנם?

זה נכון שנתתי את הלב והנשמה.
לא ישנתי לילות, דאגתי, אהבתי, קניתי מתנות והחמאתי בלי סוף. 
האם כל זה היה מאהבה אמיתית או פחד שיעזבו אותי?

"בסך הכל רציתי מישהי שאוכל לאהוב. לתת לה, להשקיע בה, לשמח אותה, ושהיא תתן לי אהבה בחזרה.
מתי הפחד מנטישה יגמר?
הוא פוגע לי בשמחה, בשקט הנפשי, בהנאה, וביכולת להקשיב במלוא תשומת הלב.
באמת היית רוצה מאהב כמוני?"

"השאלה אם אתה נותן מעצמך מתוך אהבה או מתוך פחד.. "

כמה נחמד זה היה אם האחת שאהבתי הייתה מוכנה לקחת יותר ממגירה בארון,

 
בלי לגרום לי לפחד שיום אחד היא תרוקן הכל,


ותשאיר אותי עם עוד חפץ שיכנס לארגז הזיכרונות