בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

The Rock

I am a rock. I am an island
לפני חודש. יום שלישי, 23 בדצמבר 2025 בשעה 8:03

היה רעם ממש חזק עכשיו. כזה שכל החלונות בבית רעדו.

ואני? כבר הרבה זמן לא הייתי כל כך שלוו. רגוע. כל כך בטוב.
ממש גאה בעצמי.
הלב שלי לא מתפוצץ מאהבה. אני לא מאוהב. לא עושה מחוות רומנטיות מוקדמות. אבל אני והיא, זה מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים. רוצים לראות אחד את השנייה כל יום. מתכתבים ומדברים המון על נושאים עמוקים. על מי אנחנו ולמה. על מה אנחנו רוצים, מה אנחנו משדרים. מה חשוב לנו במערכות יחסים. לא רק רומנטיות. בכלל.
זה מרגיש נכון ונעים. רק הכרנו ואני לא רץ לשום מקום. לא ממהר.

אני לא זוכר את הפעם האחרונה שאחרי שני דייטים לא התחיל להיות לי לחוץ להגיע למיטה כדי להבין עם מי ומה יש לי עסק. כדי לא לבזבז את הזמן והאנרגיה המנטלית של אף אחד מאיתנו.

אז נכון שלא בדיוק יצאנו לדייט אחד אפילו בגלל כל מיני מגבלות. אבל אנחנו כן מתראים כל יום. כן חושפים את הנשמה אחד לשניה. כן יש בינינו אינטימיות נדירה ונעימה.
אני מרגיש שאני יודע עם מי יש לי עסק. עם מישהי אמפתית, שרואה את הצרכים של האחר ומתייחסת אליהם, שמעריכה ומוקירה את הנוכחות ולא רק מה היא יכולה להוציא ממני.

זה קשר שיהיו בו המון מכשולים לוגיסטיים. לא הייתי נכנס אליו בכלל אם הייתי יודע מראש על כל המכשולים האלה, בלי להכיר אותה בכלל. אבל עכשיו כשאני כן מכיר. שאני יודע כמה היא שווה וכמה היא נדירה - כל השאר הופך להיות רעשי רקע. לא מוותרים על דבר כזה כל כך מהר.

אני פשוט בטוב. נעים לי ואני זורם עם מה שהיקום זימן לי. לא ממהר לשום מקום בשום אופן. לא רגשי, לא לוגיסטי ולא מיני.

נוכחות

זה הכל!

לפני חודש. יום שני, 22 בדצמבר 2025 בשעה 0:53

פגשתי מישהי שלשום. מישהי שהזכירה לי איך זה צריך להיות. קל. זורם. ישיר. תופס מקום אבל גם מאפשר מקום. חסר מאמץ, חסר מניירות. נטול מסכות. פשוט. בלי ניסיון להרשים. הנוכחות מרשימה מספיק בעצמה.

ואני ממש לא מדבר על סקס. אבל אני כן מדבר על אינטימיות.
שלא צריך לפרש שום רמזים וסימנים. הכל פתוח וגלוי.

אז אני לא קופץ למסקנות. אני לא מאוהב עדיין. אני לא בפנטזיות.
אבל אני מזהה פוטנציאל ואני לא אתן לו לחמוק מבין אצבעותיי כל כך מהר.

ניתקתי את כל רעשי הרקע. הפוטנציאל הזה שווה את כל האנרגיה שלי ואת כל תשומת הלב שלי.

לפני חודש. יום שישי, 19 בדצמבר 2025 בשעה 1:42

יצאתי לדייט.
בחורה גרה קצת רחוק, מבוגרת ממני בכמעט עשור. רצתה לצאת לפאב שיש בו במה פתוחה. "הזהרתי" אותה שיהיו שם הרבה אנשים שאני מכיר ולהקת הבית כנראה תרצה שאעלה לשיר...
היה ממש נחמד. הייתה כימיה טובה. הייתה מעט התקרבות פיזית אבל שום דבר משמעותי. כמובן ששילמתי עליה. היא הציעה לשלם אבל סירבתי. שהתחילו לנגן היה קשה לדבר. היה מאד רועש.
ביקשה שנסיים יחסית מוקדם אבל מצד שני זה היה אמצע שבוע... מתקבל על הדעת. נפרדנו בחיבוק קצר.

ההמשך היה בהודעות קצרות ולקוניות שלה אבל מצד שני רצתה כבר ביום שאחרי שנצא שוב להופעה שבכל מקרה התלבטתי אם ללכת אליה ואני מכיר חלק מהנפשות הפועלות גם שם. קניתי לנו כרטיסים. הגענו מוקדם כדי לתפוס מקום על הבר וכדי שיהיה לנו זמן לדבר.
נראה שאנחנו מתחברים. הכימיה ממשיכה להיות טובה ויש התקדמות. גם הקירבה הפיזית השפתרה אבל עדיין לא משמעותית מאד.
אם אני לא מרגיש שזה מותאם, או לא מקבל סימנים ברורים, אני לא מקדם מהלכים פיזיים. למשל, אם אנחנו עומדים ונעים בקצב איטי בהופעה כשאני מאחוריה והידיים שלי על הכתפיים שלה, מלטפות, והיא לא מגיבה לזה בשום צורה - לא דוחה אבל גם לא נוגעת בחזרה, לא מכוונת את היד שלי לשום מקום - אני לא אתקדם.
הפעם היא התעקשה לשלם.

אחרי ההופעה היא מיהרה ללכת. אמרתי שחבל ושלא בא לי שהערב יגמר אבל אמרה שיש לה מלא סידורים למחרת בבוקר. התחבקנו. ניסיתי ליצור חיבוק ארוך, היא נסוגה ממנו מהר.
למחרת בבוקר, שוב טקסטים בלי בשר אבל כן משתפת...


כל זה לא מאד מוכר לי אבל גם לא זר לחלוטין. ההבדל הגדול הוא שאני לא מנסה לנהל את זה הפעם.
אני זורם. נותן לזה להיות. ממשיך להיות אני. בלי לכפות דיבור על משהו שעוד לא קיים. בלי לסגור מהר מתוך פחד מהלא נודע.
עוד לא אמרו לי ביי מדייט שני והלאה אבל תמיד יש פעם ראשונה. וזה בסדר. זה לא מפחיד אותי. זה מבאס אבל לא מפחיד. אני מוכן לזה.
אני מקווה שאני טועה ואם כן? עדיף להיות מופתע לטובה ולא לרעה נכון?

Self improvement is NOT masturbation
Tyler was wrong

לפני חודש. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 13:06

אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שמע, האם הוא באמת נפל?


זו שאלה קיומית.

הצורך בולידציה.


אני לא אוהב לקחת דוגמאות מעולם הזמר הים תיכוני אבל בגלל שעוזי חיטמן כתב I'll allow it


"בלעדייך אני חצי בנאדם, בלעדייך אני בעצם כלום"


נשמע מאד רומנטי אבל יש פה צורך קיומי שהמון גברים חווים אותו ולא יודעים לתת לו שם. לא יודעים למה הם ככה. לא מבינים שזה דפוס שברוב המקרים, לא עושה עמם חסד.

הצורך בערך שמגיע ממקור חיצוני. אם את לא תראי את הערך שבי, אם אני לא אראה לך אותו, אין לי זכות קיום.

רק להיות אני זה לא מספיק. כמה אני שווה נמדד במה אני מספק לך.

והבעיה הכי גדולה עם זה שאנחנו השופטים הכי גדולים של עצמנו. הכי מחמירים. לא חומלים. מחפשים להעניש.


כמובן שלא כולנו ככה. אבל אני מבין טוב יותר את הרצון שלי להעניק, להיות נוכח, להיות הסלע... The rock


אולי יום אחד אכתוב על זה שיר משלי.
ובינתיים:

לפני חודש. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 4:57

אחרי סופ"ש אינטנסיבי של אינטרוספקציה והרבה תמיכה של ג'יפי וחברים נוספים, אני מרגיש רגוע. שלם. שלוו.

 

בהמשך אארגן טוב יותר את מה אני מרגיש ואשפוך פה. בינתיים... תהיו טובים עם עצמכם ועם העולם. מי יודע מה יהיה מחר? אולי יהיה מאוחר מדי...

 

לפני חודש. יום שני, 15 בדצמבר 2025 בשעה 5:18




לפני חודש. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 16:36

לפני חודש. יום ראשון, 14 בדצמבר 2025 בשעה 10:36

Wait till you have kids that behave just like you.

 

But I did. I did have kids that are just like me.

 

And I realized how easy it was to love me.

 

How easy it was to be kind, to not belittle and humiliate.

 

I have kids that are just like me, but they will never feel my heartbreak.



לפני חודש. יום שבת, 13 בדצמבר 2025 בשעה 2:48

לפני חודש. יום שישי, 12 בדצמבר 2025 בשעה 19:33

זה לקח כמה ימים אבל נפטרתי מרעשי הרקע.
עכשיו נשאר רק שקט רועם.

וכמו כל תהליך שאני מתחיל, גם אותו אני מתחיל בחוסר אמונה כי זה או להיכשל ולומר "ידעתי" או להצליח ולהיות מופתע לטובה.
ואם כבר להיות מופתע אז תמיד עדיף לטובה ולא לרעה.

מזל שיש מוזיקה נהדרת עם ליריקה מרגשת: