היה רעם ממש חזק עכשיו. כזה שכל החלונות בבית רעדו.
ואני? כבר הרבה זמן לא הייתי כל כך שלוו. רגוע. כל כך בטוב.
ממש גאה בעצמי.
הלב שלי לא מתפוצץ מאהבה. אני לא מאוהב. לא עושה מחוות רומנטיות מוקדמות. אבל אני והיא, זה מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים. רוצים לראות אחד את השנייה כל יום. מתכתבים ומדברים המון על נושאים עמוקים. על מי אנחנו ולמה. על מה אנחנו רוצים, מה אנחנו משדרים. מה חשוב לנו במערכות יחסים. לא רק רומנטיות. בכלל.
זה מרגיש נכון ונעים. רק הכרנו ואני לא רץ לשום מקום. לא ממהר.
אני לא זוכר את הפעם האחרונה שאחרי שני דייטים לא התחיל להיות לי לחוץ להגיע למיטה כדי להבין עם מי ומה יש לי עסק. כדי לא לבזבז את הזמן והאנרגיה המנטלית של אף אחד מאיתנו.
אז נכון שלא בדיוק יצאנו לדייט אחד אפילו בגלל כל מיני מגבלות. אבל אנחנו כן מתראים כל יום. כן חושפים את הנשמה אחד לשניה. כן יש בינינו אינטימיות נדירה ונעימה.
אני מרגיש שאני יודע עם מי יש לי עסק. עם מישהי אמפתית, שרואה את הצרכים של האחר ומתייחסת אליהם, שמעריכה ומוקירה את הנוכחות ולא רק מה היא יכולה להוציא ממני.
זה קשר שיהיו בו המון מכשולים לוגיסטיים. לא הייתי נכנס אליו בכלל אם הייתי יודע מראש על כל המכשולים האלה, בלי להכיר אותה בכלל. אבל עכשיו כשאני כן מכיר. שאני יודע כמה היא שווה וכמה היא נדירה - כל השאר הופך להיות רעשי רקע. לא מוותרים על דבר כזה כל כך מהר.
אני פשוט בטוב. נעים לי ואני זורם עם מה שהיקום זימן לי. לא ממהר לשום מקום בשום אופן. לא רגשי, לא לוגיסטי ולא מיני.
נוכחות
זה הכל!
לפני חודש. יום שלישי, 23 בדצמבר 2025 בשעה 8:03