ובאותו נושא... relapse is also a bitch
אני אולי אשמע כמו תקליט שבור אבל מה איכפת לי. בשביל זה אני כותב, כדי להוציא את זה החוצה.
אני כל כך מתגעגע לכל כך הרבה דברים בה, באקסית המשוגעת שלי... לחיבור המטורף, לקלות של הקשר, של התקשורת, לזמינות, להדדיות. גם לסקס, למרות שהיו הרבה דברים שהפריעו לי בגוף שלה, דברים שבסופו של דבר מאד הפריעו לי, אבל היא הייתה סקס מעולה. זה הפריע לי ברמה שלא הייתי מסוגל להכיל את זה עד אין קץ וזה לא משהו שבאמת אפשר לשנות.
חשבתי לעצמי שאם הייתי לוקח את כל מה שהיא הייתה ומדביק את זה על הגוף של הגרושה, יחד עם החיבור המיני שהיה לי עם הגרושה... כנראה שהייתי מצליח להתגבר על יותר מכשולים. הייתי מוצא דרך לגרום לזה לעבוד. אפילו שהיא מניפולטיבית ורעילה... הייתי מתאמץ יותר.
אני לא יודע מה יותר עלוב, שבכלל אני מפנטז על מצבים בדיוניים כאלה (למרות שמותר לדמיין מה שרוצים לא?) או שאני מוכן לוותר על חלקים בעצמי. שאני לאט לאט מאבד אמונה במשהו אמיתי ומדוייק. מתחיל לקבל את זה שלא רק שאין 100% גם אין 80 או 70... מרגיש weird, freak אבל לא מספיק כדי להשתייך לשום מקום, בטח לא לפה, ולא מספיק נורמלי כדי למצוא את עצמי במקומות חברתיים "וניליים".
מרגיש קצת כמו חייזר שמדבר בשפה שאף אחד אחר לא מבין.
ביני לביני, תמיד הרגשתי ככה. מאז שאני זוכר את עצמי. המנטרות מגיל 16 חוזרות... תמיד תהיה לבד בסוף