התחילה איתי מישהי בפייסבוק. נהנתי מתשומת הלב. עפה עליי. נחמד סה"כ.
דיברנו קצת ועלו לי חששות אבל לא התכוונתי לפסול ישר.
ניסינו לקבוע דייט אבל התקשנו למצוא משהו ששנינו בנוח איתו.
היא רצתה באולינג או סרט. אני רציתי בית קפה או פאב.
הצלחנו להסכים על סרט אבל לא על איזה סרט.
בשלב הזה כבר הייתה לי הרגשה שזה לא זה אבל אמרתי לעצמי שהזדמנויות קורות וצריך לנצל אותן.
הצעתי להיפגש אצלי בבית ונראה שהיא חיכתה שאציע. הבנתי לאן זה הולך.
היא הגיעה, לבושה מאד חושפני, נראית פחות טוב מהתמונות שלה. נראית מבוגרת מהגיל שלה ב 10 שנים לפחות.
היה ברור שאנחנו לא מתאימים וגם היה ברור מה אנחנו עושים פה.
אחרי שיחה קצרה הצעתי אוכל וסרט בבית. תוך 10 דקות היא כבר קפצה עליי.
עשינו כמה סיבובים טובים והיא הלכה.
פעם הייתי מתבייש. כועס על עצמי שנכנעתי ליצרים.
היום אני יודע בדיוק מה זה. לא רדפתי אחרי זה. לא חיפשתי את זה. פשוט נתתי לדברים לקרות מעצמם. נהנתי והמשכתי הלאה.
בלי כעס, בלי אשמה, בלי חלומות, בלי פנטזיות.
רוגע ושלווה...
לפני חודש. יום שני, 5 בינואר 2026 בשעה 7:45