|
|
|
אז מה הייתם עושים?
שתי דרכים להגיע לצפון
דרך אחת מופגזת כל היום
ובדרך השנייה יורד ברד בגודל של כדורי כדורגל
אז מה אתם הייתם עושים?
מאיפה הייתם נוסעים?
מציאות של לפני דקה וחצי-
אזעקות קרוב אלייך בגלל כטבמ
בום אדיר
ואתה במחשבות
האם זה יירוט או שזה בכלל רעם?
מה שמוביל למשחק
"ברוכים הבאים לשעשועון- יירוט או רעם??"
😂😂😂
חורף 2024
הולך להיות חוויה ממש
כן, זה שוב אני
מוציא את התסכול...
11 חודשים, אנחמו מוכנים למלחמה
הצפון מוכן
או איך שהצפונים אומרים, ידענו
ש- the winter is coming
והנה הוא הגיע
מחג האיד אל ביפר
להפגזות
סוף סוף העיניים על הצפון
והנה לא הייתה מדינה מקו חיפה צפונה
אבל תאמינו לי
כל החברים והמשפחה מהצפון ששם אומרים דבר אחד
היינו מוכנים לזה
עם עצבי פלדה וליריאנית 😉
זה מפחיד
אבל
רק שימשיכו בתקיפות
שייגמר הסאגה של השנה האחרונה
שלא סופרים אותנו
והנה
אחרי יומיים, שלושה של תקיפות והפגזות
פתאום
קולות של למתן את צה"ל
קולות של הפסקת אש
שוב יורקים בפנים של הצפון
שוב משתינים עליהם ואומרים שזה גשם
אבל
הצפון לא פראיירים
כי תזכרו
The north remembers
ותזכרו גם ש-
The lone wolf dies but the pack survives
הזייה
פשוט הזייה
11 חודשים אתה מתכונן לזה
מכין ומכין
דוחף אוכל, שתייה לממד
מוסיף נטפליקס, אינטרנט, גיטרה, משחקים
הכל נטו כדי שהממד יהיה מוכן ואתה תהיה מוכן ליום פקודה
והנה היום פקודה הגיע
אבל אתה לא שם
אתה בקצה השני
בעולם אחר
העולם שלך עולה בלהבות
האנשים הכי קרובים מופגזים
מקומות בכתום בצד המסך
מקומות שרק מי שבסביבה מכיר
מקוצות שכוחי אל שהפעם הראשונה שמזכירים אותם זה עכשיו
ואתה בעולם השני
בטלפון ובהודעות אתה מדבר עם הבית
עם הלב
שאומרים לך שבחיים לא שמעו מסיבה כזו
בומים כאלו
אבל אתה יחסית מוגן (יחסית כי מי מוגן היום?)
והם בקו האש
כל מה שעובר לך בראש זה לעזוב את הכל פה
ולרוץ לממד
איפה שכל האקשן קורה
כי מה זה להיות במקום שסידרת לעצמך כמעט שנה
שמופגז
מאשר להיות במקום שאולי יהיה שם משהו, ואם כן אז במקלט מסריח ים אנשים שאין מושג מי אלה?
אז אתה מדבר והמשפחה שלך חושבת שמשהו לא בסדר איתך
לרוץ לתוך האש?
בגלל אשמה שאתה לא שם?
בגלל רצון להיות שם?
לא!
כי אתה מרגיש שזה הרגע לו חיכית וזה המקום שבו היית צריך להיות
אז אתה קובע עם חברים בעולם האחר
לצאת
להתאוורר
אתה מחכה לאוטובוס בתחנה ונכנס לסרטים מה ייקרה עכשיו
אתם מגיעים לפאב
על הכביש
ואתה מקווה שנם לא ישימו לב שאתה קופץ מכל רטט בטלפון
מכל אופנוע/אמבולנס שעובר
אתה חוזר באוטובוס ובמקום ללכת לדירה
אתה מתקדם לפארק
הולך בפארק והעצים סוגרים עלייך
הולך ושומע שקט
וזה שקט מפחיד
הכל מואר
אבל פחד
אז אתה מתיישב וכותב
כי מה יש עוד לעשות ב-12 וחצי בלילה
בפארק בעולם שמרגיש שרחוק ממך
ושאתה מעדיף להיות בעולם מלחמה?
5:30 בבוקר
הנה שוב מתחילות ההתראות
קם מהממד
רואה את המקומות האדומים של ההתראה בטלפון
"טוב נו... זה הכטבמ של הבוקר, יאלה חזרה לישון"
שומע פתאום עוד ועוד בומים שלנו
"סוף סוף, יש מצב שעושים משהו?"
טוב... נפתח טלוויזיה
פותח, רואה מתקפת מנע
"סוף סוףף, יאלה התחלנו"
בנתיים אומרים בחדשות שסיימו את הגל תקיפה הראשון בלבנון
תוך כדי שכל המסך כתום!!!
טוב
נחזור לישון
כל הארץ חושבת שזה בוקר מיוחד ובלה בלה
ואצלי?
עוד בוקר של מלחמה
חזרה לישון....
בזמן האחרון יש יותר ויותר רעשים
מבחוץ
מבפנים
רעשים שמסנוורים
שעושים בלאגן
רעש שהורג אותך
אתה לא מצליח לחשוב
לא מצליח להתרכז
המחשבות שלך רצות
כמו סרט על מהירות של ×100
כמו על ספידים
ממחשבה למחשבה
מה לעשות קודם
מה קודם לחשוב
יותר מדיי
יותר מדי דברים
יותר מדי תחושה
צריך שנייה איפוס
שקטטטטטט
ואז...
את באת
לא ציפיתי
לא הרגשתי
אבל פתאום
בשקט בשקט
בלי לחפש משהו מסוים
הגעתי אלייך
והעולם פתאום נעצר
פאק אני מצליח לחשוב
פאק איזה שקט
ופתאום אין עולם
יש את הכאן ועכשיו
יש אותך
ואותי
ברגע הזה
העולם בחוץ שיישרף
כי עכשיו יש שקט
עכשיו קיים רק הרגע הקטנטן הזה
שאפילו המחוגים בשעון לא מסתובבים
כי הם מבינים שאיתך
הזמן עצר מלכת
זוגיות? לא זוגיות?
פרטנרית? לא פרטנרית?
הגדרות? לא הגדרות?
אני יודע נטו
שכשאני איתך
אני מסוגל לחשוב פתאום
וזה מה שחשוב
וזה מה שמשנה
ארוחת שישי עם המשפחה
מגיעים לקינוח
האחיינים הקטנים רוצים גלידה
והם אוכלים ולא אוהבים פתאום
"אמא אני רוצה רק וניל"
"עוד פעם אתה?"
"זה ידוע שאתה אוהב רק וניל כמו כל המשפחה שלנו"
"רק גלידת וניל כולנו רוצים"
"וניל, וניל, וניל!!"
ואני מנסה לא להשפריץ את התה
מתפוצץ
ואף אחד לא מבין למה
כי כולם אוהבים רק וניל 😉
תקראו לי מזוכיסט שאוהב להתעלל בעצמי אבל האמת היא?
שיש משהו כל כך יפה במתמטיקה.
ולא, אני לא מדבר על המתמטיקה של בית ספר
- מתמטיקה היא שפת הייקום.
- זה חידות על חידות.
- זה דרכים יצירתיות שלא חשבת עליהן שמטרתן להגיע לאותה מטרה.
- זה משהו נורא מוגדר.
- עם כללי משחק ברורים, שאם תלך לפי החוקים, אין סיכוי שלא תצליח.
- זה ביטחון.
- זה נפילת האסימון.
בעולם משוגע
שכל היום משתנה,
בעולם פסיכי
שאין בו שחור או לבן
אלא יש בו צבעים על צבעים,
בעולם הזה,
המתמטיקה נותנת וודאות
ביטחון
מקום בטוח
בית
יש בזה משהו יפה,
משהו מרומם,
להצליח לפתור משהו שישבת עליו שעות,
להבין פתאום,
ככה, בבום
ולהבין שיופי
יופי זה לא רק חיצוני
אלא הוא יכול להתבטא בצורת חשיבה ודרכים שונות לפתרון
כל אחד מחפש את העוגן
הפינה שלו
בימים האלה
שאין וודאות על כלום
יש מקום שבו הוודאות תמיד קיימת
והיא סובבת סביבנו
בכל דקה, שנייה,
בכל מקום וצורה
וזו המתמטיקה.
איפה עובר הגבול
בין לתת מקום לפחד
לבין לתת לפחד להשתלט עלייך?
איפה עובר הגבול
בין הרציונל
לבין מה שלא הגיוני?
איפה עובר הגבול
בין המציאות
לבין הדמיון?
איפה עובר הגבול
בין זרימה
לבין שיבוש החיים?
איפה עובר הגבול
בין מה שנוח
לבין התמודדות בזמן שכזה?
איפה עובר הגבול
בין מציאות
לבין חלום?
איפה עובר הגבול
בין פחד אמיתי
לבין אדישות?
איפה עובר הגבול
שאתה מנסה להסביר את עצמך?
איפה עובר הגבול
בין ישראל
לבין לבנון?
"מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"
המשפט הזה נכתב אי שם לפני 75 שנה
בטקסט לא מוכר כל כך בשם
"מגילת העצמאות"
והנה
75 שנים אחרי
יש שוויון?
עזבו את המתחים, של ימנים, שמאלנים, חילונים, דתיים, פריפריה, מרכז, ערבים, יהודים
זה כבר בנוהל.. ברגיל...
אבל
ביטחון? חירות?
חיים!!!
למה אחרי כטבמ אחד בתל אביב
ואני חוזר ומדגיש
פאקינג כתבמ אחד!
מפוצצים את תימן
אבל
10 חודשים של מלחמה בצפון
10 חודשים של זריקת זין
וכלום
כטבמים על בסיס יומי
אזעקות אינסוף
טילים על טילים
הרוגים, פצועים
חיילים
אזרחים
ועכשיו???
אחרי הטבח במגד'ל שמס
כלום!!
שקט
למה לבנון לא בוערת???
אי אפשר כבר
עד מתי חוסר השוויון הזה?
ולמה?
למה למען השם הזילות של הצפון??
או במילים אחרות
צריך לומר
דין הצפון כדין תל אביב!!!
פאקינג שיט
איזו שנה
אחת הפסיכיות שהיו לי
אשכרה התחיל בקטע שהתגברתי על פחד קהל
והתחלתי לשיר
יצרתי קהילה משלי בעיר הגדולה
ואז חתונה קרובה ואחיין
הלכתי אחרי החלום
עשיתי מה שאני אוהב
וגיליתי שזה זוועה
התנפצות החלום...
ואז פתאום
בום מלחמה
ואז פתאום
חופש
שחרור
הכרתי את העולם המדהים הבדסמי
חוויות שבחיים לא חשבתי שאעבור
דברים שלא חשבתי שאני מסוגל או אוהב
דברים שכל השנים נשארו בגדר פנטזיה
פתאום קרו "על הנייר"
והכי כיף
שאני יודע
שזו רק ההתחלה
מחכה לחוויות
להתפתחות
לצמיחה ולאתגרים של שנה הבאה
זה הולך להיות פאןןן
