כל היום עובר לי בתחושה מוזרה בגוף
מין עצב
מין קושי
משהו לא מוגדר
התעוררתי משיט כבד בחמש וחצי בבוקר
התעוררתי לעוד יום של מלחמה
אבל מדינת חדרה-גדרה לא רואה אותנו...
אני עובד בעיר, שם פחות מרגישים את מה שאני חווה
אני נמצא במקום מנותק, למרות שגם הוא בצפון...
כל היום אני בתחושה מגעילה..
זה התחיל בהתחלה של המלחמה
"טוב... לא רוצים לזרוע פאניקה..."
"מוזר... לא מדווחים?"
"לא רוצים שהאויבים יתלהבו..."
"כרגע הראש עם עזה..."
"אי אפשר כמה מערכות במקביל..."
אבל פתאום, בין ההרוגים האזרחיים פה לבין החיילים שנפלו פה בצפון
פתאום הבנתי
אין לי מדינה....
נכון אני לא התפנתי (מזל)
אבל חברים שלי כן....
משפחות...
האיזור שלי
שגדלתי
שומם...
לא רוצה את התחביבים החדשים:
1. דיווח בוויז על רפיק אלחרירי.
2. זהה אם זה מסוק עם פצועים לרמבם
3. איזה סוג טיל נפל עכשיו?
4. איפה היה היירוט?
5. זה בומים שלנו או שלהם?
אבל בואו...
היום?
השבוע?
כל הזמן מטוסים, מסוקים, מזלטים מעל הראש, יירוטים, רקטות, רחפנים...
והתקשורת?
כלום
המדינה?
כלום
האנשים לא מבינים מה הלוז
מת ללכת לים אבל מה עם תתפוס אותי פתאום האזעקה?
אולי עדיף להישאר בזמן הקרוב כשאני במושב קרוב לבית?
כל כך המון מקומות יפים יש לנו לטייל פה באיזור
מקומות שהיום הם זיכרון מחלום רחוק
כל כך הרבה טוב וכבישים
שהיום, אם אתה נוסע אתה חוטף נ"ט
מרגיש לי ש-לי ולחברים שלי
לאיזור שלי
אין מדינה
הפקרות
ופשוט עצוב
עד מתי מלחמה באפלה?
עד מתי ימשיכו לזרוק עלינו זין?
לאיזה אסון מחכים כדי להתחיל פה משהו???