דמיינו רגע
אמצע כיתה יא
שיעור ספרות
פתאום המורה
מביאה שיר
שיר...
6 שורות
6 שורות שמאז חקוקות לי במוח
הכותרת של השיר יותר ארוכה מכל שורה בו...
השיר הזה נחקק כל כך חזק ומאז קיהל תפניות מטורפות אצלי
זה שיר השואה שהכי נחקק לי
הכי צמרר
הכי העביר תחושה...
"כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה
אֲנִי חַוָּה
עִם הֶבֶל בְּנִי
אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל
קַיִן בֶּן אָדָם
תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי"
השיר הזה קטוע
מהפעם הראשונה ששמעתי וקראתי אותו
יכולתי לדמיין אותו נכתב
נכתב בדם
בציפורניים
על הקרון..
עכשיו תעצרו ותראו את הקטיעה
"תגידו לו שאני..."
ממש מרגישים שהקרון מפתח והאמא נלקחת עם כל מי שהיה בקרון...
היום הוא מקבל עוד תפנית...
תעצרו תדמיינו אמא חטופה מאחד הקיבוצים, בארי, ניר עוז... (לא חסר לצערנו)
ובמקום הקרון תדמיינו מנהרה
ובמקום צרחות בגרמנית
צרחות בערבית...
צמררתי?
יום השואה השנה מקבל תפנית...
רק תעצרו ותדמיינו
שתגידו לו שאני