המושבניק

סוף סוף את מדברת איתי,

חוזרים ומדברים אחרי נתק של הרבה זמן  ואז את מספרת לי על מה שעבר עלייך,

על הרגשות שלך,

על הכל! 

ואני שמח 

כמה חיכיתי לשמוע את הקול שלך, לראות אותך ולהבין מה איתך, 

כמה חיכיתי לומר לך מה הרגשתי,

האושר מציף...

ואז 

אז מתעורר 

וזה לא באמת

ואני קם לעולם שאת עדיין לא איתי ובנתק מוחלט,

עולם של חסימה 

והחלום המתוק שאני איתך נראה רחוק בשנות אור מהמציאות,

והלב שוב התכווץ כי הוא יודע שאת לא כאן.

והלב מתגעגע 

ופתאום לא בא לך להתעורר

בא לך להישאר עוד טיפה ביחד 

ואתה קם למציאות שהיא לא פה 

למציאות של בדידות...