פעם בשיעור הסתכלתי עליהם,
על התלמידים האלה
התלמידים השקופים.
נמצאים בעולם שלהם עולם שרק מחכה שנגלה אותו...
עולם שקורא לנו,
רק שנבוא.
פעם הסתכלתי עליהם,
על התלמידים השקופים
אלה שבקצוות הכיתה,
שחוששים להשתתף
שחושבים שאף אחד לא מבין אותם
שיש בהם הרבה ידע,
והם?
הם לא מודעים לזה.
זה לא חוכמה להתייחס לתלמידים האחרים.
זה הכי קל
להתעלם מהתלמידים השקופים
אבל דווקא בהם
קיימת האופציה לשנות את העולם
עם טיפה יחס...
פעם הלכתי ברחוב
וראיתי אותם,
את האנשים השקופים.
הולכים עם אוזניות
ומסתכלים על הרצפה.
הולכים ברחוב,
עוברים בין האנשים שאומרים שלום אחד לשני.
מתקדמים
בלי לדעת לאן,
מתקדמים
אל הלא נודע.
נמצאים בטווח שלהם.
עם חלומות במגירה
וחוסר אמונה.
עם עולם שלם
שנעול בקופסא
שהמפתח שלה נזרק לים
ברגע שהיו תלמידים שקופים.
תלמידים עם פוטנציאל
אבל בלי עתיד.
הולכים,
נתקלים באנשים,
אומרים סליחה,
עם רצון שישאלו אותם משהו,
אך רצון שנכבה בעינייהם
ברגע שאומרים הכל בסדר
ועוזבים אותם.
פעם ראיתי אנשים שקופים
שרק מחכים
שיגלו אותם
כי לכל אחד יש עולם מלא...
