המושבניק

חשבתם על זה לרגע?

כמה כוח יש למילים?

עוברים מבלוג לבלוג

קוראים על החיים של האנשים פה

על הפנטזיות שלהם.

אתם מדברים בצאט וחושבים הכי אמיתי.

בלי שם

בלי תמונה...

עוברים לטלגרם

מדברים שעות וימים מבלי לראות איך האדם מולך נראה.

מה שמו בכלל.

יש בזה משהו מיוחד

תקראו לי נאיבי אבל יש בזה משהו נחמד

שאפשר להיות אמיתי

אמיתי יותר מכל אדם בחוץ

כי כאן

כאן אתה זורק את ה-"אני הפנימי" והחרמן והמיני ומה לא...

ובחוץ?

בחוץ אתה מאופק

וזה היופי במילים

שאתה מכיר את עולמם של האנשים

מבלי לראות ולהרגיש אותם...