אני חי ברעידת אדמה...
לומד 4 שנים בשביל משהו מסויים...
מקצוע מסויים...
משקיע את כל כולך
את כל זמנך
אתה נשאב וכל חייך הופכים להיות הלימודים.
אתה קם בבוקר ונושם את המקצוע
טבלאות ייאוש עד סיום הלימודים ושתהיה בשטח
בתאכלס
והנה הגיע היום
היום הראשון בעבודה
היום הראשון, החודש הראשון
ופתאום יש נקודה אחת שמשהו שם לא מסתדר לך...
ופתאום יש משהו קטן שלא ציפית...
"טוב זה שנת סטאז' זה שפשוף...
ברור שזה קשה..."
"גם אנחנו שהיינו בסטאז' היה לנו ככה..."
כולם אומרים לך את זה
שנה ראשונה בעבודה זה חראא...
תוסיפו את המלחמה לבפנים...
אתה בחארבו דארבו עם עצמך....
והדיכאון והחרדות והלחץ נכנסות יותר ויותר לחייך
ואז עולות השאלות
האם זה היה שווה את זה?
האם באמת זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים?
האם זה המקום שלי?
האם זה נטו משום שזה בגלל המלחמה ומשום שזה שנה ראשונה?
האם מקום העבודה הזה מתאים לי?
האם אני במקום הנכון?
ואם אני לא במקום הנכון, מה המקום שלי?
למה בזבזתי 4 שנים?
מה הייעוד שלי?
כל החיים חשבתי שאני אהיה במקצוע הזה
והנה שהגיע הנחלה... פתאום...
אז האם זה באמת מה שאני רוצה??
וכל הרעידת אדמה הזו
מתקיימת בראש שלי
ואולי רעידת האדמה מורגשת ונראית גם בחוץ?
