המושבניק

100 ימים

זה שלושה חודשים וקצת

שלושה חודשים מרגיש ממש מעט...

שלושה חודשים שיכולים לפעמים להראיות כמו יום

ולפעמים כמו 100 שנים...

אבל הנצח קפא...

הזמן עצר מלכת...

החיים השתנו לפני 100 ימים...

החיים שלך שאת שם וחברים שלך נרצחו....

החיים שלך שעזבת את הכל והסתערת להגן על אנשים שאתה לא מכיר וחברייך ליחידה נפלו לידך...

החיים שלך השתנו בשנייה שקיבל את ההודעה בבוקר, נתן לך ולילדים נשיקה ועזב

ולא חזר...

ולנערים שעכשיו התגייסו שפתאום מוצאים את עצמם נלחמים על החיים שלהם ושל המדינה שלהם....

לצעירים שרצו רק לחלום ולרקוד ומפה הם רוקדים למעלה... או בפחד מתחת לאדמה במנהרות...

ולהם...

שאסור שנשכח אותם

לחטופים שנלקחו מאיתנו

שהם שם

כל דקה

כל שנייה בשבילם זה סיוט וסרט שלא נגמר....

בשבילם 100 ימים זה 100 ימים של הישרדות ופחד על החיים שלך

מה יהיה?

ואני שואל?

האם יש צפי לחזרה?

האם החיים שלהם, החיים שלך, החיים שלנו הולכים לחזור להיות מה שהיו....

או שהחיים שלנו נעצרו וקפאו

ואנחנו חיים בטיים זון אחר? לנצח?...

ומתי?

מתי הם יהיו איתנו?