הזייה
פשוט הזייה
11 חודשים אתה מתכונן לזה
מכין ומכין
דוחף אוכל, שתייה לממד
מוסיף נטפליקס, אינטרנט, גיטרה, משחקים
הכל נטו כדי שהממד יהיה מוכן ואתה תהיה מוכן ליום פקודה
והנה היום פקודה הגיע
אבל אתה לא שם
אתה בקצה השני
בעולם אחר
העולם שלך עולה בלהבות
האנשים הכי קרובים מופגזים
מקומות בכתום בצד המסך
מקומות שרק מי שבסביבה מכיר
מקוצות שכוחי אל שהפעם הראשונה שמזכירים אותם זה עכשיו
ואתה בעולם השני
בטלפון ובהודעות אתה מדבר עם הבית
עם הלב
שאומרים לך שבחיים לא שמעו מסיבה כזו
בומים כאלו
אבל אתה יחסית מוגן (יחסית כי מי מוגן היום?)
והם בקו האש
כל מה שעובר לך בראש זה לעזוב את הכל פה
ולרוץ לממד
איפה שכל האקשן קורה
כי מה זה להיות במקום שסידרת לעצמך כמעט שנה
שמופגז
מאשר להיות במקום שאולי יהיה שם משהו, ואם כן אז במקלט מסריח ים אנשים שאין מושג מי אלה?
אז אתה מדבר והמשפחה שלך חושבת שמשהו לא בסדר איתך
לרוץ לתוך האש?
בגלל אשמה שאתה לא שם?
בגלל רצון להיות שם?
לא!
כי אתה מרגיש שזה הרגע לו חיכית וזה המקום שבו היית צריך להיות
אז אתה קובע עם חברים בעולם האחר
לצאת
להתאוורר
אתה מחכה לאוטובוס בתחנה ונכנס לסרטים מה ייקרה עכשיו
אתם מגיעים לפאב
על הכביש
ואתה מקווה שנם לא ישימו לב שאתה קופץ מכל רטט בטלפון
מכל אופנוע/אמבולנס שעובר
אתה חוזר באוטובוס ובמקום ללכת לדירה
אתה מתקדם לפארק
הולך בפארק והעצים סוגרים עלייך
הולך ושומע שקט
וזה שקט מפחיד
הכל מואר
אבל פחד
אז אתה מתיישב וכותב
כי מה יש עוד לעשות ב-12 וחצי בלילה
בפארק בעולם שמרגיש שרחוק ממך
ושאתה מעדיף להיות בעולם מלחמה?