אי שם
במרחק רחוק מהזמן
לפני המון המון שנים
ילד בן 15, 17
מודח
יושב לבד
פגוע
לאחר שנפצע עמוק בנפשו
שנבגד
טיול שנתי יב
הכיתה יחד והוא בצד
מעדיף אחרים
לא את האוברייטד
מעדיף להיות עם הכיתות האחרות
רק לא בסביבה הפוגעת
הילד סיים בית ספר
אבל לא עשה את המסלול של כולם
לא עשה צבא
עשה דברים אחרים
והכיר את כל האנשים האחרים שם
בילה ונהנה
אבל הלבד תמיד היה באוויר
עד שהכיר אותה
והיא נתנה לו בית
בית קטן לשלוש שנים
זה לא היה בית טוב
ולכן הוא התפרק
והילד חזר ללבד
חיפש את עצמו
הלך לתואר
את הטיול של אחרי צבא כבר לא יעשה...
בתואר נהיה לו בית עם אנשים
האנשים האחרים
הלך ללמוד דברים שלא נפוצים
ואז התחיל לעבוד
ופתאום החלום נשבר
לאט לאט
המקום של הבית הפך לגיהינום
רק חיכה שהשעה תעבור
ומקור הנחמה הייתה הקהילה
הכיר אנשים מהקהילה פה
והאנשים האחרים התחברו שוב
והוא הרגיש בבית
ובבית מלחמה
בבית רועש וגועש
זורק את הילד לכל הכיוונים
וצצה לו הזדמנות
הזדמנות לחזור ולעשות שינוי
לארגן את חייו למסלולו החדש
אז הוא יצא וקפץ עליה
ועכשיו הילד לבד
מחבק את הלבד?
מנסה לחבק
מנסה להכיר את עצמו
האנשים מהעבר צצים בדמויות חדשות
ילדים בני 20-23
בשלב אחר בחיים
מלווים אותו
ופתאום בין כל האנשים
בין כל הישראלים
הוא הולך לאיבוד
חוזר לעבר הרחוק
לילד הפגוע
הפגיע
אבל היום יש ברירה
והוא לא שם
היום הבחירה בידיו
אז הוא הולך שני צעדים שמאלה
לאנשים אחרים
לאנשים שלא ישראלים
לאנשים מכל העולם
שאולי איתם ירגיש אחרת
אבל בשישי הוא רוצה לחזור הביתה
לאנשים המוכרים
לריחות ולשפה
ואולי ירגיש שהוא במקום הנכון
התקווה מלווה
אבל בנתיים
הוא מנסה לחבק את הלבד
מנסה להתמודד עם האתגרים
שהחיים מנחיתים
יום יום