המושבניק

הרבה אמרו לי
"זאתי?
לא, לא בשבילך"

"אתה עדין, זה לא יכאב, זה לא יזיז לה
זה ידגדג במקרה הטוב מה שתעשה לה"

את אמרת
"אני צריכה מישהו שהוא בן זונה, לא עדין"

אוקיי

אז לסיכום
נעשה סשן? אחד? חברי?

"מתישהו..." ככה אמרת

והימים חולפים
הימים נהפכים לשבועות שהופכים לחודשים
אני מזכיר לך ואת?

אומרת מתישהו וכולם מסביב צוחקים ששומעים שאנחנו נעשה סשן

כי שוב "אתה עדין"

סבבה

ואז הגיע הרגע

את באה לפליי
שנינו מדברים ומדברים
מתעדכנים

בכל זאת חברים

את מסתכלת על האנשים מסביב ואני גם

עד שפתאום אני אומר

"אני, את, עכשיו, שעווה"

4 מילים
4 מילים שפשוט שינו
אני לוקח אותך מהיד
לפינת השעווה

"רק לא בשיער"

את אומרת
ואני מחייך את החיוך הזדוני שלי

את מורידה את המכנסיים
נשארת עם התחתונים ושוכבת על הבטן

מדליק שלושה נרות
ואני מפנה את תשומת ליבי לקרח מהשולחן שלידנו
קרח שרק חיכה שנשתמש בו
שם בכוס
לוקח אחד
ומתחיל ללטף אותך ולהעביר אותו על הרגליים שלך מלמטה למעלה מגיע לתחת שלך
השרירים שלך מתחילים לזוז ולקפץ
ואני לוקח את הנר ומתחיל לטפוף עלייך
צבע אחד על תחת ימין
מתרכז רק בו

הקולות נעלמים מסביב
האור מצומצם לכאן ועכשיו
לטיפות השעווה אשר נוחתות לך על התחת
כמו גשם של שעווה
והתחת מתחיל להצבע
והשרירים קופצים ומקפצים
אני לוקח את הנר השני ומעביר אותו על תחת שמאל
אסור לנו להזניח אותו
גשם ירוק של שעווה נוחת עליו
את שוכבת רגועה
מחייכת
השרירים זזים
הגוף רוצה לברוח אבל אני מחזיק אותך
עם יד אחת מטפטף ויד שנייה תופס חזק כדי שלא תזוזי
ומלטף את המקום
מרגיע ומחמם
התחת שלך נהיה בשני צבעים
מכנסיים יפים
אבל משהו חסר לי
פס של שחור
כמו בירית על המכנס
היצירה עדיין לא מוכנה
אני לוקח את הנר השחור
מטפטף ועושה לך פס קטן שחור
ואני רואה את התגובה שלך
ואז עוד פס ועוד אחד
עד שאני חושב שאת צריכה הפסקה
מכבה את הנרות
ופשוט מסתכל עלייך
עושה לך מסאז על הרגליים התחתונות
ואני יודע שאת מסוגלת
אז מדליק שוב את הנר
ועושה עוד פס ועוד פס
עד שהרגליים נהפכות למכנס קצר יפה

חברה שלנו באה עם מחטים
כמו שאת תמיד אוהבת
והצטרפה לחגיגה
ושנינו מטפלים בך

ואת?
מחייכת
חיוך מושלם עם עיניים עצומות
בדרך כלל את יודעת לספוג
אבל הפעם?
אחרי מספר מועט של מחטים אמרת לה תודה אבל לא
שאת לא מסוגלת
נשארת ככה
עם מכנס חדש
וספייס מטורף

איתי? סשן?
אבל אתה עדין
אתה לא תדגדג לי
והנה
ההפתעה
סשן מלא
רק שעווה
וספייס אחד
שכל כך חיכית לו

היא אמרה לי שהיא שנים בקהילה
שניסתה את הכל
היא עברה שנים קשות עם עצמה
והאופטימיות
לא מהעולם הזה
היא ציפור שונה בנוף
ומהרגע הראשון
ידעתי שהיא תהיה חברה שלי
בסטי
תחושה כזו
שאתה רוצה

היא עברה המון בשנים האחרונות
היא בעולם הזה שנים רבות
ובשנים האחרונות לקחה נתק
ורצתה לחזור
לאט לאט

דיברנו הרבה
ושהתראינו
החיבוק היה חם
מהחיבוקים שמכל הלב

ואז היא התפשטה
נכנסה לבריכה
שאף אחד אחר לא העז
היא קפצה
כי היא כזו
שקופצת ישר למים

והיא הולכת עם התחת החשוף
תחת שמזמין
אבל היא חברה
ולא מעבר

בעיניים שלה היא ראתה את הכמיהה
הרצון
והיא אמרה לי
אתה יכול למשש
לגעת
תרגיש בנוח

והידיים שלי טבעו בתחושות
ומליטוף עבר לחפינה
חפינה למכות קלות
ואז ספנקים
והיא פתאום מכופפת את התחת שלה
"קדימה
עם המוזיקה תעשה"

והיקום נעלם
רק היא והמוזיקה

בקצב

ספנק ומלטף
מחזיק אותה
שומר
בודק את הגבול
ומה איתה
והתחת נהיה עם סימנים קלים
וחיוך על הפנים שלה

ההפתעה בעיניים שלה אמרו הכל

"עאלק אתה ביישן ולא בדסמי, לך תחרטט למישהי אחרת נשמה"

והיא ידעה ללחוץ על הנקודות

והחיבור

לפעמים צריך חיבור עם אדם
חיבור עם חבר

שיקפיץ אותך למעלה

אחרי שנרגענו היא אומרת לי

"אני משנת 2023 לא נתתי לאף אחד לגעת בי, לא נתתי לאף אחד לעשות לי סשן, אתה הראשון
עלייך אני סומכת"

וזהו
לא היה צריך מעבר
והחיוך? החיוכים של שנינו התערבבו בין האנשים
מייצרים חיוכים אמיתיים וכנים לעולם

"אתה פחדן"
 היא אמרה לי 
"אין לך אומץ להעניש אותי"
ככה הילדונת אמרה לי לפני הפגישה 

התחלנו לדבר לנו, להכיר, 
מהר מאוד זה התגלגל
היא ידעה שהיא הקטנטונת 
שהיא עושה מה שאגיד לה 
היא שמה את המפתחות אצלי 
בביטחון שאוביל אותה 

"דאדי, אני לא אוהבת את הגוף שלי, אני שמנה" 
היא אמרה 
ואין דבר כזה 
"את לא מדברת ככה על התינוקת שלי, זה מובן?" 
"מה תעשה לי?" 
"נורא פשוט, טקס יומי, כל יום את עומדת מול המראה ומצלמת לי שאת אומרת לפחות שלוש פעמים כמה את יפה" 
וכך היה 
לאט לאט היא נפתחת 
הקטנטונת מתחילה להרגיש טיפה יותר בסדר עם הגוף שלה 

"דאדי אני לא מציירת טוב" 
הציורים שלה הם מראה לנפש שלה 
יפים ומדויקים
"כל פעם שאת חושבת את זה את עכשיו כותבת לי 35 הודעות כמה את מציירת יפה ושולחת לי"

היא מנסה, מתווכחת
אבל יודעת שאין לה מה 
היא לא תצחק על הקטנטונת 
על התינוקת 
"אתה סתם דיבורים, אתה לא באמת תעניש אותי" 

הגענו לפארק 
באמצע שום מקום 
היא קיבלה מוצץ ובקבוק עם פטל 
היא צוחקת על הגוף שלה 
וילדות קטנות, לא צוחקות על הגוף שלהן 
אז היא יודעת את העונש 
היא יוצאת מהרכב 
מורידה את המכנסיים 
וסופרת את המכות שהיא מקבלת על הטוסיק
עד שהיא מבינה 
שהיא לא צוחקת על הקטנטונת שלי 
היא מנסה לחפש גבולות 
היא מנסה לפרוץ 
אבל היא יודעת 
היא תצחק על התינוקת 
היא תקבל ספנקים 
וסימנים
שיזכירו לה 
שהיא מהממת כמו שהיא 
היא תעמוד מול המראה 
והיא תדע 
היא לא שמנה 
היא יפה כמו שהיא 

תינוקת מתוקה

לא מרכז 
לא מעניין 
לא מרכז
לא מעניין

טיל במרכז- כולם נכנסים לאטרף ודואגים 
כולם מדברים עם כולם 
מנסים להרגיע ולבדוק שכולם בסדר 

לא מרכז
לא מעניין

30 טילים בצפון- כותב בקבוצות, מחליקים הלאה, מדברים על יציאות שעושים במרכז, ממשיכים את השיחה על כלום המשעממת 

טילים מעל הראש 
עוד בום ועוד אחד 
אבל 
לא מרכז
לא מעניין 

אילת 
התחילו אזעקות, בנתיים משדרים רגיל 
נגב 
התחילו אזעקות
רק כשנפל בדימונה וערד אנשים נזכרו לחמש דקות מי הם ואז 
לא מרכז
לא מעניין 

כי ככה זה היה פעם 
ככה זה יהיה תמיד 
לא מרכז
לא מעניין

נכנסתי ל- rabbit hole
ככה זה מרגיש 
עצמתי עיניים וקמתי לעולם משונה.

הרגשות כל כך מוזרות,
האנשים משלשלים מהפה שטויות ולא יודעים למה הם מתכוונים
ככה זה מרגיש 

כל הרגשות והמחשבות מותרות בתקופה הזו.

אך למה זה מרגיש שגם פה הכל שחור ולבן? 
או שאתה בצד אחד של המתרס או שאתה אחרת לגמרי? 
או שאתה לוקח את המצב בצורה מסויימת או מנגד בצורה אחרת?

הכל מרגיש מותר והכל מרגיש מבולבל
בלי חוקים 
מצד אחד הרגשות שאני מרגיש לגיטימיים לחלוטין ואם נסתכל בתחום ההיגיון, הם הגיוניים 
אז למה זה מרגיש לא שפוי?
מה זה שפוי בתקופה הזו?
שכל המחשבות מותרות ולכל הרגשות יש מקום? 

מרגיש בקרוסלה שחושש מצד אחד לעצור כי זה אומר שהבחילה בדרך 
אבל בנתיים הכל מעורבל
תקופה מוזרה....

אז מה? נגמרה השנה אהה? 
איזו הזייה?
מה? כבר? שוב? 
קטע איזה פסיכי השנה הזאת עברה 
התחלתי על גג העולם בפאקינג סינגפור, רואה איך הם מקבלים את השנה, פסיכי לגמרי ומסיבות וואו
ואז פחות משבוע לאחר מכן 
תאונה
לבד 
על הרצפה 
על האספלט של הכביש אי שם בפוקט
מתקשר לארץ בוכה מכאבים וממחשבה שזהו, הטיול נגמר 
(כן כאילו המשפחה שלי יכלה לעזור באותו רגע, לכו תבינו? אינסטינקט) 
ואז התחילה הפאקינג שנה 
התמודדות עם התאונה לבד 
וההבנה שיש אותי ורק אותי בעולם 
ושאני יכול לסמוך הכי על עצמי והאינסטינקטים שלי 
ומפה רק טירוף חושים 
ארבעה ימים אחרי התאונה כבר עושה טראק של 6 קילומטר 
(כולם היו בהלם, וכל התאילנדים התפוצצו מצחוק)
עוד חודש שלם של טיול עם הבנות מטורפות 
חזרה לארץ 
החודש הראשון עבר 
התחלתי את פברואר עם כבישת יעדים חדשים 
תוך שבוע, מציאת דירה במרכז, תוך שבועיים מציאת רכב חדש 
ויאלה קדימה 
משנה מסלול 
עובר למרכז 
חי את החיים
מכיר אנשים 
מנהל פתאום בעבודה הקטנה שלי 
נכנס יותר לעולם הבדסמי 
יותר לחברים 
אבל משהו לא נכון 
הם לא מדוייקים 
והפיצוץ הגיע ביולי
יום הולדת 
שוב לבד 
התמודדות שלי מול הים 
והחלטה אחת 
של שינוי סביבה 
ובום 
יומיים אחרי היום הולדת
דאנגן פעם ראשונה 
בית 
שיניתי תוך פחות מחודש סביבה ענקית לגמרי 
פתאום יותר חברים, חבורה שמדוייקת לי, 
הבנה, הכלה 
יצרתי לי את הסביבה שמתאימה לי
בניתי לי את הקהילה של האנשים שאני רוצה בחיים שלי ולא להכניס מישהו שאני לא רוצה, מישהו שישאיר טעם רע בפה, לא מדויק 
ופתאום זוגיות (איכס מה זה לא רציתי) 
4 חודשים של יחד 
צחוקים מטורפים, שיחות עמוקות וסשנים מטורפים 
הרגשה של בית
החלטות קטנות
או גדולות 
שמנווטות את הסירה 
ולפעמים יש אנשים שיגידו שהסירה עומדת להיכנס בקיר 
אבל אני אומר שהיא באה לשבור את הקיר 
ודרך הקהילה מצאתי בית 
ודרך הקהילה מצאתי עבודה שמדוייקת לי 
ודרך הקהילה 
מצאתי את עצמי יותר 
אושר פשוט 
אז הנה עוד פוסט גנרי של "וואי כמה עשינו השנה"
אבל פאק איט 
כי וואלה השנה הזאת 
למרות המלחמה 
הייתה בת זונה של שנה 
בקטע טוב 😜😜
ומעניין איך תהיה השנה הבאה

יש משהו בלבוש 
במכופתרות
הרגשה של שליטה 
שליטה אמיתית 
בפוקוס 
ברצינות 

אני מגיע לקטנה שלי, 
לבוש במכופתרת
היא רואה אותי 
ואני יודע 
היא נרטבת 

נכנסים אליה הביתה 
נועלים את הדלת 
אני מוביל אותה לחדר השינה 
במבט מפוקס 
היא יודעת מה לעשות 

מתפשטת 
ואני מתיר את הכפתורים 
כפתור כפתור 
המבט שלי עליה 
היא יודעת שהיא הולכת להיטרף 
אני מתיר את החגורה 
והיא יודעת 
שהיא הולכת לחטוף 
החגורה אצלי ביד 
התחת מורם 
מוכן אליי 
מוכן לחגורה 
להרדשה של השחרור 
הריחוף
הבית 

האבזם ביד 
מרים אותו 
ונותן לה את המכה הראשונה 
הגניחות מגיעות מוקדם 

לקטנה שלי זה רק פותח את התיאבון 
המוזיקה ממלאת את החדר 
והחגורה מגיעה אליה לתחת עם הקצב של השיר 
הריחוף מתגבר 
והיא נכנסת לספייס 

יש משהו במכופתרת 
בלהתיר את הכפתורים 
הטקס הזה 
מוביל את הקטנה שלי להרגשה של הבית 
והיא מוכנה אליי 
מוכנה לניתוק 
לספייס

אז שולט הכניס אותי לדום ספייס
מה? 
כן, שולט הכניס אותי לדום ספייס

הכל התחיל אי שם במרתפי הדאנגן
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת 
המועדון ריק מאדם (טוב היו טיפה) 
החתלתול עושה סשן שיבארי על אחת הבנות שבמועדון 
אני רואה את הקטנה שלי 
העיניים שלה נוצצות 
"מה קורה?" 
"האמת שזה מסקרן אותי, שיבארי" 
"מה הבעיה? על מי את סומכת?" 
ואז הוא בא 
השולט 
חבר שלנו 
"עליו" היא לוחשת לי 
אני בשקט הולך ושואל אותו איפה הוא גר (בושה שאיני זוכר) ומספר לו שהקטנה שלי רוצה להיקשר 
והוא ישר אמר מה הבעיה? 
וכך התחיל לו הסשן המשותף
דבר ראשון הלך אליה ושאל על ההיסטוריה הרפואית שלה והאם זה בסדר ואומר לה חוקים
ותמיד הוא בקשר עין איתי

הקטנה שלי עומדת, חוששת במקצת
אני מתקרב ואוחז לה ביד 
עיניים אלי
והיא מקשיבה 
והחבר שלנו מתחיל לסובב סביבה חבל ראשון 
זו פעם ראשונה שלה בשיבארי 
והיא לא יודעת איך היא תרגיש 
אבל אני איתה שם
מחזיק את היד 
מבסס את הרוגע שלה 
נותן לה להיכנס לספייס 
לא מזיז מילימטר את העיניים ממנה

עוד חבל 
אני מתיישב על הספה 
והעיניים על הקטנה שלי 
על כל תזוזה, כל הבעה הכי קטנה 
לא מתחמקת מעיניי

עובר לי בראש
"מה אבל היא שלך? אז למה מישהו אחר קושר אותה?"
ואז נופל לי האסימון 
היא שלי 
שלי בנשימות שלה 
במבטים שלה 
בחוסר תנועה 

אני מבין שיש דברים שאני לא מסוגל לעשות כמו שיבארי אך זה בסדר 

הריחוף מגיע 
רתמות החזה מוכנות 
הגיע הזמן להתקדם 

החבר בקשר עין תמידי עם הקטנה שלי ואיתי 
הוא קושר אותה ומביט עליה ועליי 
מתקשר 
יודע את הגבול 
מה כן ומה לא 
מה מותר ומה אסור 

אני ממשיך להסתכל 
אנשים עוברים בתוך הכלוב 
מתחילים לצפות מבחוץ 
צמוד לכלוב 
מרותקים כמו הקטנה שלי
צלילי האימפקט שנובעים מהבמה עולים ומציפים את החדר 
אבל אני
אצלי העולם הפוך 
אני מרוכז בנקודה אחת 
בגוף של הקטנה שלי 
לקלוט כל דבר הכי קטן 
והנה זה מגיע 
אני מסתכל בפנים שלה ואני יודע
היא צריכה אותי 

אני מתקרב 
מצמיד את היד שלי ללחי שלה 
מקרב אותי 
ותוך שנייה הגוף שלה ותזוזות הפנים השתנו
נהיו רגועות 
ואני מתקרב עם הראש 
מצח אל מצח 
הנשימות של שנינו מסתנכרנות
תוך כדי הקשירה 
שנינו פתאום בתחושה אחת
היא בספייס שלה ואני בשלי 
שני ספייסים שונים אבל ביחד 

הריחוף עובר אליי 
אבל עדיין אני חד ובשליטה 
יודע מתי היא צריכה אותי ומתי לחזור להסתכל על הקטנה שלי מהספה 

הוא מסיים את כל הקשירות 
ומזמין אותי להתקרב 
לגעת ביצירה שעשה 
ביצירה שלי 

ואני מעביר את היד שלי על הלחי של הקטנה שלי 
עובר לצוואר
לחזה 
לבטן
מחליק וזורם עם היד על כל חלק וחלק בגוף שלה 
בדיוק כמו נוצה 
מחליק עדין 
והקטנה שלי 
מגיבה בהתאם 
גם כשהיא לא מתקשרת והיא עם עיניים עצומות אני יודע בוודאות מה קורה איתה  

"אני יכול להשתעשע עוד טיפה?" 
הוא אומר לי 
ואני מסתכל על הקטנה שלי 
ומאשר 
והוא מחליק עוד קשר 
והתגובות שלה בהתאם 
אנחנו מובילים אותה לקצה
אבל היא מסוגלת 

היא כל כך חששה מלאבד שליטה אבל אני יודע שחוסר השליטה שהיא חווה זו תוצאה לשליטה ולביטחון שאני מעניק לה עכשיו 

"אולי עוד משהו קטן?" 
הוא שואל
אני מסתכל על הקטנה שלי במבט 
לרגע אני לא בטוח ואז אני מסתכל ויודע שהיא במקום בטוח 
אז אני מאשר לו 

הוא מחליק חבל תוך כדי הנחיות ודיבור איתה באוזן, והוא מכסה לה את העיניים

המבט שלה משתנה
היא חווה חוסר רוגע 
התחלה של פחד 
וישר אני מניח את היד על הלחי שלה 
והכל קפא
משתנה חזרה לרגוע 
היא בטוחה 

לאחר שהחבר נותן לנו מספר דקות קטנות כדי לשאוב יחד את הרגע
הוא מתחיל לשחרר אותה 
לאט לאט 
כל חבל שמשתחרר, הביטחון שלה פתאום יורד 
ואני שם לב 
ומחזיק אותה עם שתי ידיים 
והיא פתאום פותחת עיניים 
מביטה בי 
ברוגע ובריחוף 
ושנינו יודעים שלמרות הקשירה 
של החבר 
היא שלי 
היא נוטה ליפול עליי ואני מתחיל להרגיש יותר ויותר איך המשקל עובר מהחבלים אליי
ואני שואב את האחיזה והמשקל 
תופס אותם בשתי ידיים 

החבר משחרר את כל החבלים 
ואני לוקח את הקטנה שלי כמה צעדים קטנים לספה 
ושם עושה לה אפטר קר 
רבים רואים אותנו ורוצים לגשת 
אבל עוד לא
היא צריכה אותי שאהיה שם 
ואני אותה 
פשוט שנינו בלי שום דבר אחר 

רק כשהיא נותנת לי את האישור וחוזרת לעצמה 
החבר ניגש 
ומתחבקים שלושתנו 
ויודעים שהיה כאן משהו
משהו עוצמתי

שלושתנו חווינו משהו 
ואחרי עיכול של הדברים 
הבנו 
ששלושתנו היינו בספייס משותף
אבל לכל אחד היה ספייס אחר
והחיבור שלנו 
התחזק ונהדק 
כמו הקשרים של החבלים

היא נכנסה אל האוטו 
מתרגשת כולה 
היום שעבר עליה משתקף בכל זיז בפניה 
והשמחה שהיא רואה אותו פתאום משנה את הגישה 
העיקולים סביב הפה נהפכים לחיוך והיא יודעת 
היא הגיעה הביתה 
עכשיו אפשר להירגע סוף סוף 
הוא הסתכל עליה 
חייך
והתחיל לנסוע
במבט על הכביש הוא מכניס לה יד מתחת לחצאית 
"זה אני לא רוצה להרגיש, קדימה להוריד"
בהתרגשות אין קץ היא מורידה את התחתונים 
מרגישה בטוחה 
יד אחת על ההגה ויד אחת מטיילת לאורך הרגל
עולה לאט לאט למפשעה 
ומשם לכוס שלה 
הוא מרגיש כיצד הכוס חם ומוכן בשבילו 

כמה שהיא חיכתה לזה
למגע שלו 
להרגשה המופלאה של האצבעות שמטיילות שם בחופשיות 

הוא מלטף את הכוס 
את הפרח שלו 
והוא מתחיל להרגיש כיצד היא מתחילה לזוז 
החום הופך לדופק פועם 
הוא מרגיש את הדופק בכוס מתחיל יותר ויותר לפעום 
והוא נהיה רטוב יותר ויותר

רק בעצירה ברמזור הוא מסתכל עלייה 
היא נמסה מהמבט 
מהשליטה והאיפוק 

היא יודעת שהוא רוצה לאכול אותה כבר 
אבל לא אומר את זה 
היא מחכה לו
והוא מחכה למנה המיוחדת ששייכת רק לו 

הוא תופס אותה בירך 
היא מרגישה איך האצבעות שלו עוטפות חזק את הירך שלה 
היא שייכת לו 
הדרך מתקצרת 
וכל קילומטר שעובר היא יידעת שתכף היא תהיה אצלו 
והיא תתפרק 
תתפרק כדי שהוא ירכיב אותה חזרה 
בצורה טובה יותר 
מותאמת יותר 
שלמה יותר 

מגיעים לשער הצהוב 
הדופק שלה מתגבר 
היא רק מחכה שייחנו 
הוא מגיע לחנייה 
עוצר לאט לאט את הרכב
מסתכל לה בעיניים 
אומר לה שלום ומנשק אותה 
והם יוצאים מהרכב 
לעבר הרפתקאה חדשה

"אפשר שאלה?"

"בטח" עניתי

"אתה שולט או נשלט"

"שולט, למה?"

"וואלה אתה לא נראה"

"איך נראה שולט?"

"פלוגר על הכתף, שרירי, גבוה, אלפא, בא להראות נוכחות"

"מים שקטים חודרים עמוק ומי שצריך לדעת, יודע"

זו השיחה שהייתה לי עם כמה מחבריי, האמת המצחיקה היא
בחודש האחרון כבר איזה 4 פנו ואמרו לי את זה בדיוק ככה, בקונסטילציות כאלו ואחרות.

וזה נשאר איתי וחשבתי לי
דימוי "השולט העחזר"
זה שמסתובב במועדון עם פלוגר על הכתף, או בחגורה, השרירי, הגבוה, זה שצריך להראות לכולם
רק הוא יכול להיות שולט?

היו זמנים שזה ערער ועורר בי המון מחשבות
ודווקא הדמות שלי
של הנחמד, הקטן פיזית, דווקא זה משתייך לנשלט
ואני באמת שואל
למה?
ומי קבע?
מאיפה זה נוצר התפיסה הזו?

ובנתיים
אני נהנה מהמבט המופתע
שיש
לכל מי שמגלה, את הצד האחר, הצד שלא מתגלה אי שם במועדון