מרתון על רגליים שבורות

צריך לחוקק משהו, שיהיה אסור לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז לגדול מעבר לגיל התבגרות מבחינת הסתכלות על העולם...

מחכים ממני התנהגות של בנאדם מבוגר. אישה מבוגרת. שאהיה רצינית. אחשוב על תוצאות של הפעילות. על בחירה ואחריות שבאה אחריה. קביעות. התמסרות. דייקנות. 

ואני...

אני יושבת על הגג בכאילו חדר עבודה. תופרת משהו מוזר ביחד עם חם צווארים לחיילים וסוודרים בסיסיים שהצדיקים מהעמותה, שאני מתנדבת ככה דרכם, רוצים לנסות לשכנע את אנשי הצבא להרשות לילדים ללבוש במקום סוודרים צבאיים לפי המדים שאינם. פשוט - אין להם. חסר. ואין במלאי. 

ואין מספיק חולצות-טי טרמיות. ומה שמוצאים - הן מגעילות כאלה, אוףףףף, חבל על העור של הילדים...

אז רוצים לתת את הסוודרים, שעכשיו אני תופרת לדוגמה... אולי יצליחו...

אז איפה הייתי? לאן הגעתי והכי חשוב - מה רציתי להגיד תכלס????

אה, נכון. 

אני מקשיבה ל acit jazz and funky, trance, רוקדת כאילו אני עדיין באמצע ה90, הולכת עם קוקיות, צמות, מוסיפה ומוסיפה עיגולים לאוזניים, בוחרת מסגרת למשקפיים לפי עד כמה היא מצחיקה...

אני מתלבשת מוזר, צבעוני, צוחקת בקול רם, אומרת מחמאות לנשים באוטובוס, לגברים ברחוב, רוקדת תוך כדי הליכה... 

מחייכת לעולם...

תתרכזי!

תפסיקי!

את מבזבזת זמן שלך ושלי!

את לא יכולה ככה!

והבעיה... הבעיה היא... שרק ככה אני יכולה... 

שאחרת אני חולה ,אני חלשה, הכל הופך לאפור ולא מעניין - ומאוד מהר אני נכנסת למיטה, לא מתקלחת כבר שבוע ומפסיקה לחיות... ולשרוד... ואחר כך להתעורר... 

מסתובבת בדירה, כבויה, עקומה, מלוכלכת, נטושה, עלולה... 

ילדת טיפשעשרה בת 48... 

ותתנו לי קצת צומי... קצת צחוק... חיוך תומך... הערכה. הערצה. מחיית כפיים קצרה... 

ואני כבר מתנצנצת....

מצד אחד - כל כך קל לשלוט בי...

מצד שני - ומה עם הצעקות? איך להיות שולט ענק ומפחיד מול גורה שובבה שאפשר לאלף אותה רק דרך ליטוף ואהבה? ונונונו, כמובן, אבל ככה, כחטיף... אחרת הגורה הזאת פשוט תתחבא מתחת לספה ולא תצא משם עד שכבר יהיה מאוחר לכולם...

ראיתי גורים כאלה. עדינים. מצחיקים. נדירים... גם אחר כך, כמו כלבים נהדרים ומדהימים... וגם כגופות, קטנות, עצובות, ש... נו, קורא... לא כולם שורדים באילוף....

עם גורים הרבה יותר קל...