מרתון על רגליים שבורות

מוזר, עד כמה לפעמים שירים באמת מתארים את משהו שקרה או קורה לנו בחיים פרטיים קטנים וכל כך אישיים שלנו. זה היופי של אמנות, הקסם שלה, שמפני שהשפה שלה היא הרבה יותר רחבה מהשפות של מילים יום יומיות (למרות שבכאילו היא כן משתמשת באותן מילים אבל רק לנוחות שלנו. ויש נאומנות שלא משתמשת בהן ועדיין אפשר להתחבר אליה ולשתף איתה את המציאות הפרטית שלנו, אבל אני שוב הלכתי בשביל אחר). 

למשל, השיר הזה מתאר בדיוק מטורף את מה שקרה לי כאן ואיך אני מרגישה עם זה

הכי כייף כשזה קורה עם שירים כאלה, שמתארים תהליכים, מקרים ספציפים, לא משהו כללי, כמו, נגיד, שיר הזה. גם יפה ומדויק, אבל... נו, הבנתם בקיצור