ו... כן!
עברתי לצעד (שלב) 3 מ12(או אולי יותר).
תך מכליב (חיבור), תך זמני, רחב, על כל אחד ואחד מ12 החתיכות של המחוך. יש שם 3 שכבות של בדים. שיש להם נטיה לזוז בין העצבאות תוך כדי תפירה. וזה לא מסתדר עם מה שאני רוצה מהם, שישארו במקום בלי לזוז. אז אעשה את התכים האלה שיחברו את השכבות ביחד ולא יתנו להם לזוז יותר מדי. ואחרי שאתפור את המסילות לסרטי רגילין - אוציא את החוטים. תך זמני לחלוטין. ו...
הנה - הגעתי למחסום הראשון שלי.
"בזבוז של זמן וחוט!!!!"
זה ממש כמה שעות, נו שעתיים מינימום שתתפרי את כל התכים האלה - ועוד יותר כדי לפרום!!! כי כמובן שתסתבכי איתם! תתפרי דרך החוט והוא לא יצא בקלות ותצטרכי להשקיע המוווון זמן לפרום. ויפריעו לך לצייר את הקווים ישרים למסילות של רגילין. ובוודאי - בוודאי - יהיו כל מיני דברים שאת עדיין לא מכירה!!!
תסימי סיכות! למה לא לחבר עם סיכות?!!!
לא בטוח? לא נוח? לא קבוע? בדים זזים בכל זאת? נו באממממממת!!!!... עוד תגידי שהסיכות דוקרים, נו!!! מובן שזה ככה, אבל זמן! אבל חוט!!!
אבל - לא. הפעם אני עושה כמו שצריך. וככה עושים, עם התכים הנורמליים. כי כשמשקיעים לפי ידע שמבוסס על ניסיון של אלפי דורות ומיליארדים של בעלי מקצוע - אז יש בזה גם הגיון, גם תוצאות אחרות וגם הנאה מהתהליך ברמה אחרת.לגמרי...
מאות תכים. וכל תך - מלחמה קטנה. וכל תך - ניצחון קטן. ו... - לא. לא יותר קל בפעם ה10 מאשר בפעם ה1. יותר מהר, כן. יותר קל, לא...
