מולי עומדים אתגרים שהחיים /אורח החיים שלי ושל הילדים תלויים דראסטית.
רופאים מבית החולים ייצרו קשר עם רווחה והמליצו להוציא בת ה16 שלי מהבית. בעצם, דיברתי על זה כבר קודם עם עו"סית החדשה שלנו במפגש הכרות. אבל סיכמנו שזה תהליך ארוך זמן כי גם בן ה20 שלי זקוק לעזרה מרווחה כדי לצאת לגור מחוץ לבית. גם מחכים לספטמבר שבת ה18 תתחיל שירות לאומי ותעבור לדירה. ואני אעבור דרומה, כנראה, לאשקלון, קרוב לים.
אבל כנראה שאחרי ההתערבות של בית החולים הכל יכול לרוץ יותר מהר ולצאת מהשליטה שלי. שגם ככה לא כל כך חזקה... והיומיים האחרונים ממש שברו אותי והחזירו למקום הקורבן. תודה שיש לי פסיכולוגית שאוהבת אותי ואכפת לה ממני ושיש לי אדון שעדיין לא מוותר עליי למרות שנפרדנו והיחסים שלנו לא פשוטים בכלל. אז הם ביחד עצרו את הנפילה ועזרו לי לחזור לעצמי, לחזור להיות מלכה, לוחמת, לבואה. שבורה, מאוד פצועה, מדממת ועייפה עד דיי_כבר אך עדיין לא עוזבת את שדה הקרב.
ומחר אדבר עם עו"סית ואנסה להבין למה להתכונן, לאיתו שיחות, ועדות, אילו מסמכים להכין וגם אבקש עזרה בכל השיט הזה...
בנוסף אני נרשמתי לקורס קידום עסקים קטנים ועכשיו עושה לעצמי mind fucking - אני חייבת שוב להאמין בחשיבות של המוצר /שרות שרוצה לבנות עליו עסק. למרות שעוד לא מצאתי את הדרך הנכונה להסביר ולשכנע את העולם שזה באמת משהו שווה ומועיל. שמה שיש לי לתת באמת עובד, עוזר, משפר בהרבה מצבים. וגם, בלי שום קשר לשיקום, מענג, מרחיב תודעה, נותן רגשות טובות וסיפוק של יצירה חופשית ושיחרור של שליטה אובססיבית.
אז יש לי שבוע וחצי להכין פרזנטציה בת 3 דקות ולהיות הכי בטוחה במה שאני הולכת להציג.
אבל זה לא הכל.
יש לי הזמנות. שונות. שתביאו לכסף, ממש במקום. אבל אני לא מסוגלת ליצור במצב של קורבן, במצב של שבירה.
פסיכולוגית שלי אמרה לי היום: "לקורבן אין מזל, אין ברכה, אין עתיד".
אז האתגר כאן - להחזיר את השליטה על היצירתיות. על היכולט שלי ליצור. להיות צינור טהור לקבל ולהעביר את הברכה של יצירתיות ממקור לחומר. לרכוש שליטה שאוכל להתמסר אחר כל לתהליך הקסום הזה. רק ככה מיוצרים הדברים שהלקוחות שלי כותבים עליהם בתגובות: זה בגד מלא עוצמה, מלא כוחות, הוא השריון שלי...
ובהזמנה השניה עליי לשרטט משהו שלא קיים בכלל, משהו שיהיה הכי נוח ושימושי - וגם אסטטי ויפה. שאנשים שיקנו אותו אחר כך וישלמו עבורו מחיר שמגיע לו, הרגישו אותו הדבר: עוצמה, כוח, קסם...
ככה אני עובדת כי אחרת אין הגיון בשבילי...
וכמובן - אתגר בשליטה עצמית מול הילדים שעכשיו גם מנסים להבין להן פרצה הרכבת המשוגעת הזאת (חיים) ואיך להוריד את המהירות...
ובנוסף כל מיני תהליכים בירוקרטיים ורפואיים והזנחתי אותם.
וכמובן יש עוד משהו ששכחתי בכלל...
ובכל זאת...
בכל זאת...