הרהורים ארנביים

אל.

תקראו לי זונה.

אני לא.

עובדת בשביל כסף.

אני לא.

חסרת ברירה.

אני לא.

כלי קיבול לתסביכי גדלות.

אני לא.

מתמסרת מתוך מצוקה.

ואולי...

ישנן נשים אי שם,

שהן זונות

ממניעים אחרים,

נסיבות אחרות,

חשקים אחרים,

כבודן מונח.

אבל אני.

לא.

אני קורטיזנה.

משכילה. מנוסה.

ריאקטיבית. סנסטיבית.

מוותרת על עוצמה מתוך ברירה.

מתוך תאווה להתמסר,

שוויון של הבנה,

ואכפתיות. כבוד.

מתפרשת על מיטת אפיריון

בירכיים פשוקות,

מבהיקות מלחות,

עיניים מצועפות,

גרבי תחרה,

מחברת ביד, עט בפה,

משחק מתוחכם של ויתור וכניעה,

לפרטנר שאהבה ורעב בעיניו,

שכל סטירה שלו היא בהכרח גם נשיקה,

שהוא מתורבת כשם שהוא חייתי ורדוף,

ימשוך בשיערי ויצטט את דנטה,

יאחז את עכוזי העצום בידיו וידמה עצמו לאטלס הנושא את העולם על כתפיו.

 וכשאגנח באוזניו הוא ינהם חזרה-

מילות להט, צלילי כמיהה,

וישך את שפתיי בחוזקה, 

בידיעה,

שמסרתי לו את עצמי בענווה,

ואני קורטיזנה.

אוצר ענוג,

אך לא שביר,

ובטח.

לא זונה. 

בתמונה: מאדאם דה פומפדור- פילגשו של לואי ה-15.
"Strong women don't have attitudes, we have standards"