גם זה יעבור

ערב שלישי-אנחנו מוזמנים ,הסיטואציה הרגישה לי מאוד טיבעית,הלכתי לשבת על הספה,בעוד הנשלט שלי היה עסוק בהכנות קדחניות לארוחת הערב שהובטחה לי.

ניחוחות של תבלינים עלו באפי,והבטן שלי מלאת תאווה.

יואב התיישב סמוך אלי,עדין לא מאמין לי שיש דבר כזה שנקרא נשלט!מבחינתו זו הצגה.

האדנלין שלי היה גבוה,מרוב גאווה,ידעתי שהכלבלב הזה לא יאכזב אותי

ביקשתי מיואב להוציא את הקולר האדום מהתיק שלי,כדי לתת  תחושה של מוחשיות לכל השירות הנפלא.הפה שלו נפער כשראה גם קערת כלב כסופה ומבריקה.

"את רצינית"?זיק של שובבות החל להסתמן בעיניו.

ותוך שניות הגיע היין,והכוסות המשקשקות,מזיגה ולחיים,צחקוקים ועיניים בורקות.

לתוך הקערה הכסופה מזגתי בנדיבות יין,טובלת את הבוהן בתוכה,תוך קידה ארוכה והשתחוות מצידו.

פלאטיס עושה טוב לנשמה.

ושבת המלכה בדרך

שנחווה סופש רגוע ושקט

האדרנלין עולה -והרצון לעשייה בוער

קדימה משימות בדרך....

אני תמיד בבחירה לראות את הטוב,ולחוות את התשוקה לחיים עצמם .

יש פה באתר אולי?

אשמח לפניה 

אז הוצאה לי משרה חדשה שכוללת נסיעות לחול ,הוצאת רישיון נהיגה ומשכורת מכבדת ,בתמורה עלי להיות מאהבת שולטת.

מעניין למה הרעיון לא חירמן אותי??

אני יותר מתחרמנת מהמחוות שבאות בלי הגדרה מראש,ובלי רעיונות מדומיינים טרם הכרת אותי פיזית.

בעיקרון זה מחרמן לי את המוח-מחשבה גברית עצמאית,למה כל דבר צריך להאמר?

נשלט אמיתי יודע מה יעודו-לעשותה מאושרת וגאה בו.

ויש פה גברים איכותיים ושווים נשבעת,רק שלברור זה סיפור בפני עצמו.

הצעדים שלי נשמעו היטב על ריצפת הפרקט הלבנה,בטוחה שמרגע שקיבל את ההודעה מוחו קודח,לא נפגשנו יובלות,מידי פעם איזו הודעת סמס קטנה שלא מחייבת לבדוק דופק .

אני נכנסת למשרד המואר בחיוך של בוקר טוב,הוא קם מכיסאו,נושק לגו ידי,"גברתי",ועיניו נוצצות.

לבוש תמיד יצוגי,עם העניבה המגרה,אצבע מורה,דלת ננעלה,והוא מתחת לשולחן.

אין הרבה מילים פה,רק ציווי פשוט ,מתיישבת בכיסא שלו,בזמן שהוא מחבק את כפות רגליי אליו,מסניף ומנשק,החוק לא מרשה ללקק.

מקבלת שיחה,אני עונה,פותחת רגליים,ומוחצת את ראשו בניהן,עכשיו הנשימות שלו כבדות,הדופק עולה,כולו סמוק ואדום, הרטיבות שלי מתפשטת,לא אשקר שאני מתרגשת גם מהזיכרון.

אני מורה באצבע, שקט!

ניגשת לפתוח את הדלת

יואב נכנס בטוחה שמרגישה לו מוזרה כל הסיטואציה,למרות שהוא יודע שאני מלכה,ויש נשלטים.

אני מושכת את הכלב עם העניבה בזחילה,לעבר כפות רגליו של יואב.

תנשק!!

כל כך הרבה מילים נכתבו פה

וכשם שאני שופכת את ליבי,מידי פעם מנקה אותו כליל,עד שלא תשאר טיפה.

דף לבן וחלק-כמו הבהונות שלי.

מצבי רוח עולים יורדים -אין אחד שלא בסרט הזה.

המדיה מרושעת כל היום טוחנת לנו במוח.

אז אני בורחת מידי פעם מהמציאות הבלתי נתפסת הזאת.

בורחת למי שהייתי ועוד אהיה

הכל מרגיש כמו חלום,אין חשק או רצון לשמוח,ואם גם מגיע זיק של רצון,לא נעים להעלות במדיה,בטח לאור מה שקורה בכאב גדול במדינה,המון שאלות כאב ,סטרס יומי,גם לגבי עתיד ילדנו.

זה ניכר במתח ,וכאב גופני שמתלווה לנפשי,כולם הילדים שלנו,לפעמים הלב שלי נחמץ לעומקו מראות עיניי,קל לזפזף בשלט ולא לדעת,להתחמק כביכול מהמציאות העגומה,מהקשיים שרק נערמים,קשוח,זה סשן עצבים מותח.

מי יתן ובקרוב מאוד יוחזרו השבויים שלנו,שנדע מנוח ,הפוגה,מכל הזוועות,העצב הזה כנראה ילווה אותנו לא מעט זמן.