חודשיים מדהימים ואז התחילה המלחמה. החיים התהפכו, החיים של כולנו התהפכו. היא... היא החליטה להתרחק והמשיכה להתרחק עד שפשוט הלכה. הלב נשבר, במשך כמה שבועות המשכתי בשגרה הרגילה שלי אבל בלי כל חשק. המשכתי כי רק במסגרת השגרה הצלחתי לתפקד, במשך כל רגע אחר פשוט הרגשתי את הכאבים בפנים, את הגעגועים, את הכל. אבל היא לא שם. מאז היא פנתה מספר פעמים, רצתה להמשיך לדבר, להפגש מדי פעם. ניסיתי להתקרב, נראה שהיא מתרחקת. בימים הקשים יותר בהתחלה דיברתי עם חברה פסיכולוגית שביקשה שאתאר לה אותה. היא ענתה מיד בשאלות שקלעו בול. אשת מקצוע.
אז עבר רק חודש. אני לא יודע אם אני מוכן למשהו אחר, אבל אני כאן. בעיקר כי חסרה לי הקרבה, חסר לי להיות חשוף כך. כן, גם אם זה יכול להוביל לכאב גדול.
אמור להגיע לדינר פרטי היום. זוג חברים הזמין. התלהבתי כי - דינר פרטי. היום כשקמתי בבוקר קצת פחות. ככל שמתקרב עוד פחות. אני חושב שאבטל.