יש אי שם

אני אוהב גשם וחורף. אפור, מדוכדך, רחש הגשם, הרעמים, הברקים (השיר שמיד עולה ברגע שאלה מתחילים). אבל השמש מרפאת. לצאת החוצה, אפילו אם רק להליכה. משהו בה פשוט מאחה. שאלתי אותה אם תרצה לצאת להליכה, אמרה שזו הצעה מצוינת אבל בדיוק מגיעה מישהי ואחר כך משהו אחר ואז זה ואז שם. אז לא.
יש זמן, אמרתי. יש זמן. יש זמן? דומע דווקא משיר אחר שלהם שמתנגן לו בשבועות האחרונים.
אז ממלא בעשייה, לומד ועושה עוד ועוד כי. כי מסיט את תשומת הלב.
בלילה מחפש להתמסר. רוצה קולר אדוק מסביב לצוואר, אפילו שהוא לא נוח לאורך זמן. בא לי ללבוש תחתונים נשיים שנשארו כאן ממזמן שאינם שלה (ובכלל לא שמתי לב אליהם עד שבמקרה פתחתי איזו מגירה), רק כי זה אומר שיהיה לי משהו בראש במהלך היום. כן, זה חסר.
כל כך יותר קל לעשות בשביל מישהי מאשר בשביל עצמי.