אחת שיודעת.

-תגידי, מה את רוצה?- 

הוא פותח את השיחה בטון צורם

שגורם לי להתכווץ. כמו בוקס בבטן.

אני לא רגילה לקבל ממנו כעס

על עניינים רציניים. של קשר. של חיים.

לכל היותר אני רגילה שהוא מעמיד אותי במקום.

ושוטף אותי וסוטר לי אבל זה רגיל. ככה כל יום. 

ושוב אני שותקת וכל כך רוצה להסביר.

ושוב מחפשת מילים וכאילו נתקעת בקיר.  

ואני מרגישה לא בנוח. כאילו חורצת דינים.  

ואיפה אני לא מדייקת. כשאני יורקת מילים?

מה אני רוצה? מה אני רוצה..

אולי בלי "מה". אולי רק "רוצה".  

ואם היו פחות איסורים ביני לבינך.

אז הייתי מבקשת. ככה פשוט. את כולך. 

ובעולם מקביל אני לא צריכה

להתנצל או לרמוז ולבקש או לשאול. 

בעולם אחר הייתי דורשת. 

והייתי לוקחת.  ה-כל.  

אבל יש אילוצים. ומציאות שתוקעת. 

וכן-אני רוצה. ואסור- אני יודעת. 

ויש איזה עניין עם יחסים של שליטה ומרות. 

כאן הכל עולה ביוקר.אין מקום לשום טעות. 

ולפעמים זה מרגיש שאם חלילה? נתאהב?

זה חוסר אחריות שיביא גיהנום וכאב. 

ועדיין הייתי רוצה שתאהב אותי מעל הראש.

ותוך כדי תזיין אותי על 4 ותספור לי עד שלוש. 

ואולי.

אני רק רוצה שתאפשר- בעיקר לעצמך.

עוד קצת לשחרר - אולי גם בשבילך. 

כי שיחסי שליטה מתערבבים עם רגשות

לפעמים פוגשים פסגות חדשות. 

ואתה יודע.

לדעתי בדסמ בשילוב זוגיות זה סקנדל. 

ואני אומרת את זה בלי בושה. ככה בקול. 

כמו לחבר צינור מים - לתוך שקע חשמל. 

כמו להקיא ולהמשיך לאכול. 

ורק הניסיון מלמד בסוף- שהנה.  כך או כך. 

איך תהיה ה"אדון". ואחכ תזרוק את הזבל לפח? 

ותוריד את הכביסה. ותשטוף את הכלים. 

ואל תשגע אותי. ותוציא את הילדים. 

אז מה אני רוצה? נו. תנחש. 

אותך עם לב פתוח. נינוח. לא חושש.

ואולי גם לוהט. ותוסס. ונסחף. 

ובלי מליון מילים שאני מורחת על הדף.

ושתאפשר לרגשות לתפוס אותך יותר.

ותשאר אותו נכה ריגשי. רק קצת אחר. 

הרבה יותר קשה. קשוח.  אולי רכושני?

ותיזרום לי בורידים עד שאשכח לרגע מי אני. 

בלעדייך. 

ואני רוצה להתבלבל עד אובדן הכרה. 

ולהזדיין. ולהתפתל. גם אם אני קשורה. 

ולהיות שייכת. מסומנת. ככה מקרוב. 

ולהיות מאולפת גם שמישהו שורק לי ברחוב. 

גבר. או שולט. אולי קבוצת גברים?

כלבה טובה תמיד תחזור בריצה. לבעלים. 

אני כאן. כל כולי. בשבילך.

עם מליון רגשות שיעצימו אותך. 

ולא. אני לא רוצה שיהיה לך רע. 

להפך. באתי למלא לך כל מה שחסר. 

אני כאן. על הרצפה. מבקשת להתמסר. 

ואני אהיה עצמאית רק כדי שנוכל  לטפס. 

ונגיע גבוה. לנוף מושלם שלא תפספס. 

והפנטזיות משחקות אצלי תופסת

כולם רצים. כלום לא עומד במקום.

ואולי אני כלבה קצת מורכבת.

אבל גם החברה הכי טובה. 

שהכרת. והיתה לך.  עד היום.  

ואני מקווה שבסוף תאנח ותירגע.

אחרי המציצה. והזיון. אחרי שתגמור. 

ואולי אפילו עוד תגיד לי תודה

שיש לך כלבה  שהיא גם קרן אור. 

ו... "טוב שאת עקשנית"

ו... "יאווווו כמה את רגישה." 

ו... "הלב שלי-שלך." 

כלבה. זונה. אישה.