הכלוב איננו מקום נורמלי וחיובי. אני לא כותב את זה מרמור או שליליות, אלא כתמרור אזהרה מפני מחשב המסוכנת שהכלוב והאנשים פה מהווים את הנורמלי, כי אז בנאדם משווה את עצמו לעולם ומרגיש לא משהו. לפני 20-15-10 שנים, כנראה שהיה קשה לי לראות את זה, אבל אחרי המון שנים של עבודה עצמית, עם המון עזרה, מזל גם, יש לי את האיזון הזה בחיים. כמו מישהו שהיה שבור ועבר שיקום מוצלח וקיבל יציבות של רובוט של בוסטון דינמיקס.
אני חושב שמה שהשתנה בי, ביחס לכלוב, זה שכיום אני פחות קורא בלוגים של אחרים, נדיר שאני מוצא בלוג מעניין ומושך עם אותנטיות ויכולת אבחנה בין עיקר לטפל. הכתיבה שלי והשיתופים באים מתוך מקום הרבה יותר טהור של בא לי לשתף משהו סקסי, את תמונה של חלק ממני שלדעתי מדליק וראוי לאהבה, או מחשבה שאצל מישהם תהדהד ותיגע במשהו שמרגיש הזדהות. נטשתי לגמרי את המחשבה המיותרת של מה לכתוב מתוך רצון לגרום לאפקט. אני האפקט, האותנטיות היא האפקט. אם אין אף אחת שהדיק פיק שלי או הגיף יגרום לה להרגיש וואו, אני כל כך מסכימה איתו, או, וואו הנה מישהו בראש טוב, אכתוב לו - אז לפחות ניסיתי.
אני לא טיפוס של משחקים, או להסתתר מאחורי דמות שאני לא. אני לא צריך להציג דמות שמוגבלת לסטיות שמוציאות אותי ״גבר גבר״ וגם לא מרגיש פחות גבר גבר כאשר מתחשק לי שמישהי תשתין לי על הראש ואולי איזה זוג ישפיל אותי. אם זה גורם לי אורגזמה, הרי זה משובח. זה עצוב שהנשים בארץ ברובן מחפשות שטענץ של גבר גבר, ובכך גורמות לגברים שמחפשים לרצות בשביל שירצו אותם - להסתתר מאחורי ״דמות״. זה מאוד מפתה להציג ״דמות״ כי הצורך הרגשי להיות חשוב למשהו, שייך, לא שקוף, מקובל ומחובק - צורך קיומי. המזל הוא, שאפשר לרפא ולמצוא את החיבוק הזה מבפנים ואז זה הרבה יותר יציב מאשר לקבל את זה מאנשים אחרים.
היתה לי בעבר צורת קיום שבורה, בה אפילו אם הייתי נתקל באנשים או קהילות של אנשים חיוביים, כשהם היו הולכים הייתי מרגיש כאילו הסביבה הלא בריאה היא המציאות העיקרית והתמידית של החיים, ואלו שהיו ממש טובים לי היו גליטש במטריקס, משהו מוזר ומיוחד שעלול לא לשוב, ושעלי להסתגל וללמוד לעבוד עם הסביבה הרעילה. סביבה לפיה אם אתה לא ״שולט״ אתה חלש, אם אין לך רוטציה של נשים סקסיות אתה בטא, סביבה שכולם מחפשים להוכיח אחד לשני שאתה אפס ולוזר, סביבה שבה גבר שמעז להציג צד פגיע, מורידים את החשיבה עליו כעל דפוק.
אבל יותר מדי גליטשים במטריקס הראו לי אנשים חזקים שלא פחדו ללכת בדרך של התנסות וחקירה עצמית, נטולת אגו והצגות משעממות. לא צריך להבליג על כך שאנשים מפיצים רעל ומחפשים להוריד אותך בניסיון נואש לעלות בעצמם עוד קצת עם האף מעל המים. במקום ללמוד לשחות.