מחשבות, תשוקות, ושאר אהבות

יושב בעבודה

מנסה להתרכז בקוד שאני כותב

אבל במקום חושב עליה. 

חושב על ההבעות כאב שלה מתנוחה מאתגרת בחבלים.

חושב על הצלילים שהיא עושה עם כל ספאנק.

חושב על המבט המאוהב שיש לה על הפנים אחרי סטירה

וחושב על כמה הדוקה היא שהיא קוראת לי אבא

איך אפשר להתרכז בעבודה ככה סעמק

שאתה עושה כלכך הרבה סקס ארוך ומאמץ ושיבארי שזה מה שמכניס אותך לכושר.

לא שיניתי הרגלי אכילה או עשיתי יותר ספורט וירדתי שש קילו. 

דאמ.

התחלתי עבודה חדשה אתמול

בלילה שבין שלשום ואתמול לא הצלחתי לישון בכלל, כל הלילה הסתובבתי ימין שמאל 

אז העברתי את היום הראשון עם מוח עיסה וsleep deprived. 

והיום?

היום קמתי עם שפעת

מה יהיה

מצאתי את האש

היא בוערת בי עכשיו, בחזה שלי

מצאתי את האש לשיבארי, ליופי שבסבל של חבלים

ולא יכול להיות תזמון טוב יותר עם העבודה החדשה שלי, אני יכול להרשות לעצמי מנוי חודשי למוריקאי

לראות את הקטנה שלי, ככה עטופה בחבלים, מרחפת בחלל עם היד שלי מלטפת את הלחי שלה. משהו בזה הבעיר בי אש. 

מצאתי את עצמי מתרגל כל הזמן:

רואה את העונה החדשה של the bear? (נהדרת דרך אגב) מתרגל על עצמי פוטומומו
מתעסק עם שרוך באוטובוס בזמן שאני מקשיב למוזיקה? קושר סינגלים 
רואה מישהו.י חמודים ברחוב? מדמיין אותם בחבלים
זה בראש שלי פשוט

סוף סוף היה לנו יום לבד ושקט, לי ולנומי, ולא סתם. יום שבו לשנינו היה מצב רוח.

נומי הייתה צריכה להתפרק, לשקוע ולהתקפל לנקודה אחת שלא צריכה לדאוג או לחשוב, רק להתמסר לכאב ולעונג.

אני הייתי צריך לפרוק קצת, לפרק קצת, אז פירקתי את הקטנה שלי קצת. שקענו ביחד לספייס. וזו הייתה חוויה משחררת כלכך. ממליץ בחום לכל הקוראים. 

ועכשיו נומי צריכה פיג'מה ארוכה ליד המיטה למקרה של אזעקה כדי להסתיר כחולים 🤭

אני והקטנה בסדר עם מקום נוח וטוב להתמגן.

תישארו זהירים כולם! הלי הגבלת תנועה כמו שיבארי אם אתם לא עושים את זה בתוך ממ"ד. 

זה מייאש

איך אין בכל ההייטק הישראלי משרה אחת למהנדסי תוכנה אחרי תואר לעבודה ראשונה

איך איך איך איך איך

לפעמים אני שואל את עצמי למה בכלל טרחתי ללמוד 4 שנים

אם אחד מהקוראים שלי מכיר משרת ג'וניור למהנדס תוכנה, גם QA או NOC, שלחו הודעה

הם אזור רגיש ומיני. ליצור אותם בסשן עם הקטנה זה תמיד כיף
ואז ללחוץ עליהם בימים שאחרי זה כיף כמעט באותה מידה

יושבים על הספה, מרוחים, הרגליים שלה עלי
ואני מנגן על הכחולים השונים במהלך ה parallel play שלנו. והיא משמיעה קולות שונים בהתאם לכחול

לפעמים היא מלמלמלת "די, בן זונה מסריח", אבל אומרת את זה בחצי חיוך, כי היא אוהבת שאני סדיסט מנייאק. 

בקיצור, כחולים זה לא סתם יפה, זה גם כיף

שאני מתחיל סשן שבו הסדיסט יוצא, לפעמים התפיסה שלי של הנשלט.ת משתנה. הם כבר לא מאה אחוז בן אדם, הם קנבס.

החזה, הירכיים, התחת, הכל. קנבס אחד גדול
שעליו אני מתחיל "לצייר" שכבות שכבות

סימני חבלים, כחולים, סימני אצבעות, שריטות, נשיכות, כיתוב על הגוף
שכבה אחרי שכבה אחרי שכבהת יוצר קולאג' של סימנים. 
ולא כזה אכפת לי מה זה לוקח כדי ליצור את האומנות הזו
כמה כאב זה יכלול, כמה דמעות. 
שאני עמוק בסדיזם, זה לא מעניין אותי
יש לי אומנות ליצור, ואת.ה הקנבס.

נ"ב: אין כמו תחושת הסיפוק שהיא אומרת "כואב לי לשבת" עם חיוך בארוחת בוקר ביום שאחרי

אני מאוד אוהב את נומי ומאוד שמח בזוגיות שלנו
אני סופר סופר סופר סופר נמשך אליה

אבל אני גם קצת מתגעגע ללראות את הזין או ה girlcock מתנדנד לו יחד עם הספאנק, או עם כל קפיצה עלי. 
לראות חור קטן ושק אשכים חמוד שהחיית מחמד מתכופפת על ארבע כדי לשתות מהקערה

לצחוק על כמה precum זולג מהם שמדברים אליהם שקט באוזן על דברים מטונפים.