לפני שנה. יום שלישי, 28 בינואר 2025 בשעה 8:55
לי ולנומי יש טקס
כל ערב שאנחנו הולכים לישון, לא משנה כמה עייפים אנחנו או מה השעה, היא תתישב על הברכיים על המיטה, מסתכלת עלי בציפייה.
ואני אתקרב צעד צעד, ובעדינות אמשוך את המשקפיים מפניה.
המשקפיים יקופלו ויונחו על השולחן ליד המיטה, לפני שאסתובב חזרה.
ונומי עדיין שם, העינים היפות שלה מסתכלות עלי בציפייה נוספת.
ציפייה שמוחלפת ברעש שמח כאשר אני אוחז את פניה בעדינות, כמעט מכסה את כל ראשה בין ידי, ונושק למצח שלה.
נשיקה ארוכה, עדינה אך מלאת רגש.
ובאותו רגע, כמו מתג אור, רוגע מתפשט בי, כבדות כמו שמיכת פוך פוגעת בגוף שלי.
ואני מוכן להחזיק את האחת והיחידה שלי קרוב קרוב, ולהירדם איתה.
זה רגע קסום, רגע שכולו שלנו.