מחשבות, תשוקות, ושאר אהבות

"אני חושבת שאני קצת חתולה"

היא לחשה לי, כבר היה שבת בערב, היינו אחרי הסשן, וסיימנו בדיוק מאנצ' קטן.

"כן?" לחשתי לה "אז חתולות לא מדברות" היא הסמיקה קצת והביטה הצידה. אספתי את הג'וינט המגולגל איתי וראיתי אותה מתחילה לעקוב אחרי, אבל עצרתי.

"חתולות הולכות על 4, לא על 2" תיקנתי אותה בקול יציב, ראיתי אותה רועדת קצת, המוממה טיפה, אבל בזמן שהמבט המופתע הזה נשאר על הפנים שלה, הגוף שלה כבר ציית וירד על 4.

היא עקבה אחרי ככה, למרגלותי למרפסת, שם היא נשענה עם הסנטר על הברך שלי, מסתכלת מעלה בהערצה, מקבלת שאכטה מדי פעם.

וליטפתי אותה קצת, את הראש, את הגב והידיים, הכל. והיא ממש כמו חתולה אמיתית התחילה להשמיע קולות קטנים, שמחים ולא ברורים, ממש כמו כלכלב קטן או חתלתול.

שהליטופים שלי שקעו מטה, שמתי לב למשהו. החתולה הייתה ספוגה בין הירכיים שלה. "אההה... החתולה שלי מיוחמת. הבנתי" היא יללה קצת בתשובה, הובלתי אותה למיטה ובפקודה היא נשכבה על הגב, על הפוף

ואפשר להגיד שהמשך הערב, בזמן שהחתולה המיוחמת קיבלה הרבעה, היא הצליחה להגיד את המילה היחידה שהרשתי לה

"מיאו"