|
|
|
אז קרה משהו,
לאור שנה ביחד, לאור זאת שמצאתי את החצי השני שלי.
הבן אדם שאיתו אני רוצה לחקור את הבדס״מ.
אז היה טקס קטן, ובתומו היה לנומי קולר קטן ודיסקרטי סביב הצוואר
קולר שיורד רק כדי לישון וכדי להתקלח.
כי הקטנה הזו משוייכת, לא משנה איפה היא.
והיא לוקחת איתה את הסימון הזה לכל מקום.
היום מצאתי דרך להעביר במילים את מה שאני מרגיש הרבה זמן, וזה שאני מאוהב בקטנה שלי בשלושה צירים שונים
אני מאוהב בה בפן החברי, אני אוהב להיות חנון של משחקי מחשב איתה, לפטפט על מחזות זמר או חרקים או סוגי אבנים או ספרים טובים. אני אוהב ללכת לחנויות מיוחדות כאלו ביחד, ולחלוק את התשוקה שלנו. אני אוהב אותה בתור החברה הכי טובה שלי.
אני מאוהב בה בפן האישי. היא אדם כזה מדהים, מקסים ונעים. מלאה נדיבות, דאגה לאחרים. מצחיקה וחכמה ונעימה ופשוט מדהימה בכלכך הרבה דרכים קטנות ושונות. הכוח שיש לה בתור אדם, וכל מה שהיא עברה ומתמודדת איתו. אני מאוהב בה ומעריך אותה בתור פשוט עוד בן אדם.
ואני מאוהב בה בפן הבדס״מי. בצורה שבה הסטיות שלנו בדיוק משלימות אחת את השנייה, הדברים שהיא מפנטזת עליהם ולוחשת בשקט שאנחנו הולכים לישון, המבט האוהב שיש לה שאני עושה לה דברים מרושעים ורעים, הדרך המדהימה שבה היא חושבת על קינק, טאבו ועלי. מאוהב בבדס״מ שיש לנו ביחד.
וכנראה יש עוד צירים ודרכים שבהם אני מאוהב בה, עוד צורות לתשוקה הזו. אבל לבנתיים זה מה שקיבל מילים.
מצאתי את האש
היא בוערת בי עכשיו, בחזה שלי
מצאתי את האש לשיבארי, ליופי שבסבל של חבלים
ולא יכול להיות תזמון טוב יותר עם העבודה החדשה שלי, אני יכול להרשות לעצמי מנוי חודשי למוריקאי
לראות את הקטנה שלי, ככה עטופה בחבלים, מרחפת בחלל עם היד שלי מלטפת את הלחי שלה. משהו בזה הבעיר בי אש.
מצאתי את עצמי מתרגל כל הזמן:
רואה את העונה החדשה של the bear? (נהדרת דרך אגב) מתרגל על עצמי פוטומומו
מתעסק עם שרוך באוטובוס בזמן שאני מקשיב למוזיקה? קושר סינגלים
רואה מישהו.י חמודים ברחוב? מדמיין אותם בחבלים
זה בראש שלי פשוט
דיברנו פנים אל פנים
נרגענו והסברנו ויישרנו אי הבנות
הגענו להתחייבויות
אני אוהב אותה יותר משאני אוהב לנשום
אחת משפות האהבה שלי היא אוכל
לחלוק ממה שיש לי
להכין ולבשל ולטרוח בשביל מי שאני אוהב
שאני מבשל בשביל מישהו אחר, זה הרבה יותר מהנה, חוויה שלמה בפני עצמה. הכל נעשה בקפידה אבל עדיין בסגנון בישול שלי.
אני למדתי לבשל מסבתא רבא אחת רומניה, וסבתא ברזילאית שנייה. שתיהן הסבירו שתבלינים לא מודדים, נותנים לפי איך שהלב מרגיש ולפי מפרק כף היד.
אז שאני מבשל בשבילה, אני מרגיש את כל הלב שלי עובד, ומקשיב, ומקפיד.
והחיוך השמח שיש לה על הפנים שטעים לה שווה גם שש שעות של לעמוד במטבח.
היא לחלוטין שלי
לפעמים עד שאנחנו מגיעים למיטה, המשקפיים שלה כבר לא עליה
הם הורדו שהתרכבלנו על הספה, או לפני הסשן, או לפני המקלחת, או משהו אחר
אבל הטקס עדיין צריך לקרות
אז במקום, אני אוריד את המשקפיים שלי וארכיב אותם עליה.
ואני אגלה לקוראים שלי סוד
המשקפיים שלי ממש חמודים על נומי
זה יותר מסתם לטפל בחור שלה ולקרוא לה ילדה טובה.
זה לדאוג להביא לה את התרופות שלה, עם כוס מים.
זה ללוות אותה לבדיקות שהיא מפחדת, ולהחזיק לה את היד, גם אם צריך לקום מוקדם מאוד.
זה לעמוד ולבשל לה ארוחת ערב, ולדאוג שיהיה לה במקרר אוכל ביתי טוב שהיא לא תזמין פיצה שוב.
זה אומר להקריא לה ספר שהיא נרדמת על החזה שלך.
זה כלכך הרבה דברים אחרים קטנים, כלכך הרבה דרכים לטפל בה ולשמור עליה.
זה לא סתם סקס.
לפעמים אני סתם אכזרי, או סתם בא לי להציק ולהפריע
אני אוהב להצמיד אצבעות קפואות לבטן או לגב שלה, לשמוע אותה מייבבת "זה קר!" אבל גם קצת מחייכת.
לפעמים אני סתם תופס חלק מהירך שלה, צובט או לוחץ על השריר.
ותוך כדי זה, הבן זונה שבי מציץ החוצה, ואז שנינו מגחחים יחד עליה
עם הקול החמוד, והמבט הנעלב, וההבעת פנים של סבל יפה. ופשוט לצחוק על איך שהיא מגיבה
לשאול אותה שאלה ולהפריע עם כאב, ואז לשאול למה היא לא מסיימת את המשפט
והיופי הגדול?
שהיא אומרת לי "אני אוהבת שאתה בן זונה, סדיסט
לי ולנומי יש טקס
כל ערב שאנחנו הולכים לישון, לא משנה כמה עייפים אנחנו או מה השעה, היא תתישב על הברכיים על המיטה, מסתכלת עלי בציפייה.
ואני אתקרב צעד צעד, ובעדינות אמשוך את המשקפיים מפניה.
המשקפיים יקופלו ויונחו על השולחן ליד המיטה, לפני שאסתובב חזרה.
ונומי עדיין שם, העינים היפות שלה מסתכלות עלי בציפייה נוספת.
ציפייה שמוחלפת ברעש שמח כאשר אני אוחז את פניה בעדינות, כמעט מכסה את כל ראשה בין ידי, ונושק למצח שלה.
נשיקה ארוכה, עדינה אך מלאת רגש.
ובאותו רגע, כמו מתג אור, רוגע מתפשט בי, כבדות כמו שמיכת פוך פוגעת בגוף שלי.
ואני מוכן להחזיק את האחת והיחידה שלי קרוב קרוב, ולהירדם איתה.
זה רגע קסום, רגע שכולו שלנו.
