בעוד יומיים. בעוד יומיים ואנחנו ארבעה חודשים יחד. ארבעה חודשים שכיף לי לקום בבוקר לצידה. ארבעה חודשים שכיף לי להירדם על החזה שלה בלילה, תוך שהיא מלטפת את שיערי הקצר. נרדם כמו תינוק בחיקה.
ארבעה חודשים קסומים של הרפתקאות עונג מטורפות, ארבעה חודשים של ארוחות יחד. ארבעה חודשים של אמבטיות לאור נרות, שוקעים, מביטים זה בזה, נוגעים אחד בשני ומגע המים עוטף את שנינו.
היא משאירה לי פתקים על המקרר. אני חוזר הביתה תשוש, פותח הדלת וניגש לשתות, ותמיד מחכה לי פתקון של אהבה, שאדע שהיא לא שוכחת אותי. כאילו מטביעה את הנוכחות שלה גם אחרי לכתה.
מאמי אני אוהבת אותך
בזכות מה שאתה
האישיות שלך
הרגשות שלך
התמימות שלך לפעמים
אפילו ההתלהבות שלך
אתה אדם מיוחד
אז אם אתה רוצה
שנמשיך יחד בשביל האושר
אז בואי נתעלם מכל מי שמנסה
להפריד ביננו
מאמי להיות איתך זה עושר
אתה העושר והאושר שלי
רק אתה
עד שניפגש...
(מתוך אחד הפתקים)
הרבה פעמים אני מנסה להבין מה בה כל כך כובש אותי. האם זהו גופה המדהים, בעל קימורים מושלמים וחזה שאין משתווה לו, האם זה הצחוק שלה שיש בו תמימות אמיתית, ואולי...אולי זה החום שלה. שם בפנים, מאחורי מעטה של קשיחות מסתתרת לה ילדה רגישה וטובת לב שתיתן הכל למען אהובה. הדרך שבה היא אומרת "אני משוגעת על הגוף שלך", והיא נושכת את שפתה התחתונה כמו לביאה שמשחרת לטרף, אומרות הכל. הדרך בה היא אומרת "אני אוהבת אותך" וכל גופה מחבק חזק חזק ולא מרפה, המבט שיש בעינה, שכולו מלא הערכה למי שאני ומה שאני, ההבנה שהיא מגלה לכל השטיקים הקטנים שלי, לזיק הטירוף שבי, לעקשנות ולאופי שלי שאינו תמיד קל.
כיצד היא טורפת אותי במיטה, מתגלגלים, מתחבקים, מתנשקים ללא הפסקה, פעם, פעמיים, שלוש ביום, לעולם לא משתעממים זה מגופו של זה, רק רוצים עוד ועוד. עוד טעימה ועוד לגימה.
לא היה בוקר שלא נשקתי לה בטרם יצאתי מן הדלת, גם אם ישנה ולא הרגישה אותי נושק לה.
וגם אם פה ושם היו מריבות, הן כנוצה כל כף המאזניים, מאזני האהבה.
ארבעה חודשים עוד יומיים יחלפו מתוקה שלי, והם היו מקסימים ומופלאים. כל רגע שבהם.
חיבוק חזק חזק.
אוהב אותך,
אני.
לפני 17 שנים. 11 באוגוסט 2007 בשעה 22:42
