זה עצוב.
ואני עד עכשיו לא קולט שהיא באמת נעלמה.
החתולה שלי.
שגידלתי במשך 4 שנים ואולי יותר.
סטינקה (והיא ממש לא מסריחה - להפך, רחוצה ונקייה וריחנית)
גידלתי אותה במסירות במעונות בטכניון.
קיבלתי אותה בירושה מידידה שגרה לידי במעונות.
4 שנים היא אכלה בתיאבון מוגבר את הביסלי היבש שלה, ישנה במיטתי יחד עם בת הזוג שלי שהתחלפה לה מדי פעם. כולם אמרו שהיא שמנה מדי, ואני תמיד הסברתי שהיא מעוקרת ולכן משמינה, או שבעצם היא באמת היתה סתם שמנה ולא עשתה מספיק כושר.
כאשר עזבתי את הטכניון, לקחתי אותה הביתה, למרכז.. היא היתה מבועתת בהתחלה, אבל הסתגלה מהר מאד לשאר החתולים בגינה, וגם לכלב, שאפילו היה מעט מיודד איתה.
וכך עברה לה יותר מחצי שנה.
השבוע, יום יומיים לפני יום העצמאות, היא נעלמה.
בפעם הראשונה מאז שהגיעה לכאן.
וזה מאד לא אופייני לה. היא בדרך כלל מתייצבת לה בשבע בבוקר בחלון של המטבח - מסתכלת מי יורד ראשון לעשות קפה, וקוראת לו שיתן לה את האוכל שלה.
וכך גם בצהריים ובערב.
אני מעריך, שסטינקה שלי כבר מזמן הפכה לקבב בתוך איזו פיתה של תילאנדי. זה לא חדש, שתיאלנדים באיזור שאני גר בו מחפשים להם ארוחה דשנה, וסטינקה שלי היתה חתולה עם הרבה שומן עסיסי....
או שאולי סטינקה שלי יצאה לה לטרק ברחבי העיר, רצתה לראות עולם, להכיר חברים, לנקות את הראש אחרי שהותה בטכניון המייגע (יותר מדי מתמטיקה, אמרה לעצמה), והחליטה ש"זה עכשיו או לעולם לא", לטייל בעולם שבחוץ.
או שאולי סטינקה שלי לא ראתה מספיק טלוויזיה, ולא שמעה מספיק גלגלצ, ולא ידעה שצריך להיזהר בכבישים. אם היא היתה רואה "דובי דובי דוברמן" אולי היתה מסתכלת לצדדים לפני שחצתה - אבל מצד שני - איזה חתול מקשיב לכלב שחור ודביל ?
אבל מה זה משנה, היא נעלמה, וקשה לי להאמין שהיא יצאה לטייל.. החתולה שלי היתה כל כך מפונקת, שלינה בשטח, בין עשבים שוטים וכלבים משוטטים, זה לא ממש הפנטזיה שלה.
ואני מקדיש את הבלוג הזה לחתולה מקסימה, שידעה לדבר בשפתה עם בני אדם, היתה ישנה על הכרית שלי כשהיתה מרגישה שעצוב לי, היתה באה לשבת על ברכיי בזמן משחק של מכבי, וכל כך אהבה שעושים לה נעים בבטן..
היי שלום, סטינקה.
[
לפני 18 שנים. 5 במאי 2006 בשעה 6:22
