על מנת שהקריאה תהיה נוחה יותר אפצל את חוויותיי לכמה חלקים.
פרק 1
ימים קשים עוברים עליי. עבודה מהבוקר עד אחר הצהריים ואחר כך – שיטוטים ברחובותיה של תל אביב במטרה למצוא דירה. והמשימה אינה פשוטה כלל. זאת אומר לכם בגילוי לב. מתישה אף יותר מיום לימודים, מפרכת אף מיום קשה במיוחד בעבודה.
בעיקר קשה עלי האכזבה. כאשר הינך מצפה לדירה נוחה, לאחר שיחה טלפונית, וכבר אתה מרגיש ש"הנה,הנה, מצאת", דווקא אז מגיעה האכזבה המרה, ולהפתעתך הרבה אתה מגלה שלא מדובר ביותר מחורבה תל אביבית טיפוסית.
ואני חושב לעצמי, "המסע הזה אף קשה מבליינד דייט". אם הייתי יוצא לדייטים כמספר הפעמים שראיתי דירות בשבוע האחרון, כבר היתה לי רעיה נאמנה. ואולי חיפוש הדירה הוא בכלל בבואה של המסע לחיפוש בת הזוג המתאימה. אתה מתקשר, אתה קובע, יש לך ציפיות גדולות, אתה בא לפגישה, ואולי אף יוצא עוד פעם פעמיים עם הבחורה ואז מגלה שלמעשה מדובר בעוד דייט סתמי ובעוד בחורה ריקנית ושטחית.
ולעיתים אתה יושב ונזכר דווקא בזו שויתרת עליה, כאשר טעית בשיפוט לגביה, ואולי אף לא נתת בה את האמון שהגיע לה, ואתה מצטער שלא לקחת ונצרת כאשר היתה לך ההזדמנות. כך לעיתים אני מרגיש גם בחיפושיי אחר דירה תל אביבית.
את המעבר חשבתי לבצע כבר לפני זמן רב. אבל חסכתי כסף. וכעת הגיע הרגע לבצע את הצעד. למרות ששנים רבות גרתי בחיפה כאשר למדתי בטכניון לבד וגם עם בנות זוג, עבורי המעבר הזה שונה. הרבה יותר משמעותי וחשוב.
לאחר מחשבה מרובה, האם לבחור ברמת גן – עיר ילדותי בה גדלתי 18 שנה, כעיר שבה אגור בשנה הקרובה, בחרתי לבסוף בתל אביב כיעד המועדף, אך לא המוחלט. אולי בגלל הקירבה למקומות הבילוי ולמשהו "חי" יותר ממה שהתרגלתי בשנים האחרונות (חיפה אינה עיר "חיה" במיוחד...). היעד הסופי – לגור לבד או עם שותף לא נקבע עדיין בצורה מוחלטת מאחר שהמצב כיום בשוק לא ממש מאפשר לגור לבד במרכז תל אביב בשכר דירה שפוי, ועם תנאים נורמליים שמאפשרים מחייה.
ובכן, מה אומר לכם ? הדירות שבהן נתקלתי יכולות למלא סיפור בפני עצמו.
ראיתי דירות אפלות, ישנות וטחובות, אשר לא הייתי מעלה בדעתי לגור שם אפילו שעה, אך בהחלט אפשר לבצע שם סשן מפחיד במיוחד. הדירה בפני עצמה תספק תפאורה משובחת במיוחד עבור סשן אימתי.
אני זוכר שעמדתי באחת מהדירות האפילות האלה, שואל את עצמי : "לעזאזל, מה אתה עושה כאן", ריח של דגים עולה מלמטה, רעש של מנסרה מהקומה שלמעלה, וריח שמזכיר שריפת שיערות של עוף בטרם צלייתו על להבת הגז עלה באפי.
איש זקן ממוצא שהיה קשה לי לנחש עמד מולי והציג עצמו כבעל הדירה. "אתה יודע שבדירה הזאת גר פעם מרצה מהאוניברסיטה ?", אמר באיטיות ובקול צרוד. ואני חושב לעצמי שאם מרצה באוניברסיטה נאלץ לגור בחורבה שכזו אז כנראה שהבחור היה מאד לא מפונק או שהמצב אכן קשה מאד במשק.
הבטתי בחדר הנטוש בחוסר אונים, הסתובבתי, בירכתי את הזקן לשלום והודיתי לו על הזמן שלו והמשכתי בדרכי.
כל ביקור אצל בחורה שמחפשת שותף הרגיש עבורי כמעין דייט עם זרה. הרגשתי שאני נבחן מכף רגל ועד ראש, נשאלתי שאלות לגבי הרגלי האכילה שלי, האירוח וחיי המין, והרגשתי הרגשת מחנק וחוסר רצון לשתף פעולה כבר מהמפגש הראשון עם מי שמתכוונת להיות שותפתי לעתיד.
מצחיק הוא שרוב הגברים בתל אביב מחפשים שותפות, מתוך כוונה סמויה שאולי יצא להם מזה משהו יום אחד – צר לי, בחורים, עצם המחשבה הוא פאתטי ומעורר בי רחמים על שאינכם יכולים לחפש מישהי בצורה רגילה ועליכם לקוות שזו שתהיה שותפה שלכם שגם תמצוץ לכם יום אחד...
ורוב הבחורות מחפשות להן גם הן שותפות – אולי מתוך אחוות נשים, או סתם נוחות מובנת בהחלט.
ועכשיו נשאלת השאלה - ומה יהא על השותפים הזכרים ? האם מקומם נותר מיותר בעולם של תל אביב ? האם נותרו גם להם הזדמנויות למצוא דירה או שעליהם לעבור שינוי מין ?
😄
המשך יבוא...............
לפני 18 שנים. 28 באוקטובר 2006 בשעה 10:23
