Fade Into New Horizons

פוסט ראשון שאני כותב בצעצוע החדש שלי (מחשב נייד IMB Lenovo T60) – כמה שאני אוהב את הצעצועים האלקטרונים האלה, במידה לא פחותה משאני מחבב אמנות.

***

יש משהו שגורם לי באופן אישי להרגיש שמעריכים אותי כאדם.
אתמול ב 2:00 בלילה שולחת לי ידידה הודעת SMS. "אתה ער ?" היא שואלת.
לא יודע כיצד שמעתי את ההודעה מתוך חלום, אבל התעוררתי מיד. מי לעזאזל שולח לי הודעה בשתיים בלילה ?
במצבים כאלה אני מתנהג כמו חייל מארינס. לא חושב פעמיים, לא מהסס. אין לדעת מה פשר ההודעה או מה עומד מאחוריה. ואולי הידידה נמצאת במצוקה ? אולי חס וחלילה קרה משהו לה או למשפחתה והיא זקוקה לעזרתי ?
אולי היא נתקעה במקום כלשהוא ואין לה דרך לחזור ?
ואולי סתם בא לה לדבר, ואם היא מצאה לנכון ליצור קשר בשעה כזו, הרי מן הסתם זה חשוב לה אחרת היתה מוותרת על הטרדה, לא כך ?
ובכן, מיד התקשרתי אליה. משתדל לא להישמע ישנוני, על מנת שלא תרגיש שלא בנוח שהעירה אותי ולא תרצה להמשיך את השיחה.
כאשר ענתה, הבנתי מיד שהיא בוכה בהיסטריה. "מה קרה ?" שאלתי, "הכל בסדר ?"
"אני מתגעגעת אליו", אמרה וכולה דמעות שהרטיבו את כל החלל הסלולארי שביננו.
שתקתי. קודם כל הבנתי שהכל בסדר. שהיא בריאה ושלמה ושאפשר להיות רגוע. ועכשיו אפשר להמשיך בתפקיד הידיד הטוב מבלי לחשוב שמשהו נורא קרה לה (חוץ מזה שהיא מתגעגעת נורא כמובן, שזה משהו נורא כמובן אם מתייחסים לכך שהכל יחסי בחיים...)

היא השתפכה בפניי, סיפרה כמה שהוא חשוב לה וכמה שהיא מתגעגעת לכל שנייה שהיתה איתו, ושהיא לא יודעת האם היותה בדסמית זו כבר התמכרות שאין לה שליטה עליה או פשוט הרגל. היא חושבת שהבדסמ הוא זה שהפריע לה בקשר, ועכשיו היא חושבת שלו רק היתה פחות בדסמית ויותר "רגילה" הוא לא היה נוטש אותה.

לא היו לי מילים טובות לומר לה. איני מכיר לעומק את טיב היחסים שהיו בינהם. איני בטוח שבאמת הקינקיות היא שהרגה את הקשר אבל יתכן שכן.
בתחילה ניסיתי להיות מאד חזק ולהסתכל על כל מה שאמרה לי בצורה מאד הגיונית ושקולה, אבל עם התפתחות השיחה והבכי קורע הלב שלה, הבנתי כמה שבעצם גם אני מתגעגע כל כך. ושאין מה לעשות עם הגעגועים מלבד לנצור אותם. כאשר יש מישהי בצד השני שלא מרגישה אותו הדבר, שום דבר שבעולם לא יעזור לגעגועייך. זה אבוד.
לא משחקי החיזור, לא המילים הטובות, לא הזרמים שאתה שולח לחלל האוויר ומקווה שהאנטנה הנכונה תקלוט אותם, דבר לא יעזור ולא ישנה את ההחלטה שהיא קיבלה.
דמעות עלו בעיני. כל כך הזדהיתי איתה, ולא הצלחתי להיות החבר הטוב שינחם אותה. כיצד אוכל לנחם מישהי כאשר אני מרגיש בדיוק כמוה ?

היא התאוששה כעבור שעה של שיחה ואחרי שסגרנו, חשבתי על זה, שאין דבר יותר מחמיא מכך שמישהי מוצאת אותך כאדם הנכון לנג'ז לו באמצע הלילה. זה אומר שהיא באמת מרגישה קרובה אלייך ויודעת שאצלך תמצא אוזן קשבת בשעת הצורך. שאתה מישהו שאפשר לסמוך עליו.
חשבתי על כל אותם פעמים שזה קרה לי בעבר. מעולם, אבל מעולם לא קרה מצב שקיבלתי הודעה באמצע הלילה של מישהי שמבקשת לדבר איתי ולא התעוררתי מיד והתקשרתי או הגבתי. זה לא באופי שלי לא להגיב או להתעלם.
חשבתי גם על הפעמים הספורות שלא הייתי קשוב לגמרי, ובמקום להקשיב ניסיתי לשפוט ולהיות ביקורתי.

משפט מתוך שיחה בסיטואציה דומה מן העבר הדהד בראשי, וחוזר אלי בכל פעם שקורה לי דבר דומה :

"לא חושב שעזרתי לך במשהו. אין לי משהו טוב לומר, לא יודע כיצד לעזור לך", אמרתי.
"לפעמים צריך רק להקשיב – זו העזרה הטובה ביותר", אמרה..

לפעמים צריך רק... להקשיב.