ערב יום השואה,
השנה הזאת קשה לי יותר משאר השנים גם בגלל תהפוכות בחיים שלי,
גם בגלל השביעי באוקטובר שנמשך עד היום,
ערב יום השואה מתקשר לשואה הזאת שקרתה פה ממש לפני כמה חודשים וזה קשה והמחשבות נודדות,
ואני לא רגועה, ומבואסת,
צריכה חיבוק או סשן או משהו שיסיח את דעתי אבל אין לי מה שיסיח את דעתי כי אני והשולט כבר לא יחד,
ממש טרי וממש כואב, ניסינו כמה ניסינו שזה יעבוד אבל הרצונות שלנו מתנגשים ופתאום אני מגלה שהמקום הזה של הכתיבה עוזר לי,
עוזר לי לפרוק מה אני מרגישה, עוזר לי לנתח כל מיני סיטואציות שקרו ולעבד דברים,
אז אני כותבת, בעיקר עבור עצמי,
לא איכפת לי מי יראה את זה ומי לא,
מקווה מחר לקום לבוקר קצת יותר קל,
הרבה זמן שאני לא מתמודדת עם הלבד, מדחיקה רגשות קשים, חוגגת עוברת מדבר לדבר, נראה לי שהגיע הזמן לעצור קצת להתמודד עם כל מה שצף,
רק ככה אפשר להמשיך הלאה באמת.
