A wild spirit

עוד קצת 

והוא כאן

עוד קצת 

ואני אהיה יותר רגועה,

היה לי קשה,

רגילה למלא את הלילות בהם אני לבד

בהרפתקאות שיסיחו את דעתי

מהשעמום, מהשגרה,

ולא עשיתי את זה,

כי זה קו אדום,

אז חיכיתי,

ושנאתי את זה,

ילדה אימפולסיבית של כאן ועכשיו,

צריכה לחכות,

להתמודד עם הלבד,

להתמודד עם שעמום

וגם להיות מכילה

(עד כמה שהצלחתי),

לצד השני

שמטייל וחווה ונהנה,

השתדלתי לא לבאס אותו,

לא תמיד הצלחתי,

כי הילדה הקטנה שבי

פרצה מידי פעם ורקעה ברגליים,

אבל זה עוד מעט נגמר,

עוד קצת והוא כאן,

באתגר הכי גדול שלי עמדתי,

ואני יודעת שהוא מעריך את זה.

אנחנו לא טובים במרחקים,

אני לא טובה כשהוא רחוק ממני

כי החוסר מטריף אותי 

ואז יוצאים ממני דפוסים של

ילדה קטנה עם חרדת נטישה,

והוא לא טוב כשהוא רחוק ממני

כי הוא לא בן אדם של מילים,

המגע שלו זה מה שמרגיע אותי,

המבט שלו שנותן לי ביטחון,

כשאין לנו את התנאים האלה

אנחנו מגרדים אחד לשני את הפצעים,

אני נהיית תלותית והוא שונא את זה,

הוא נהיה קר ואני שונאת את זה,

אז אנחנו רבים ומוציאים ציפורניים,

והוא נכנס לתפקיד השולט הקשוח 

ואני חוזרת למקום שלי בחיים האמיתיים

של האישה החזקה שאני שלא מוכנה שיפקדו עליה,

ברגעים האלה אני לא נשלטת מתמסרת,

אני אישה חזקה שקשה לה להכיל את היחסים האלה 

כיחסי שליטה,

אבל אנחנו לא מוותרים עדיין מצליחים למצוא 

את הדרך לתקשר,

עדיין מוצאים את הדרך לראות אחד את השניה,

זה לא קל,

כי אנחנו לא טובים במרחקים,

ואני מחזיקה מעמד,

שהוא יחזור ויתן לי חיבוק 

ואיזה סטירה,

והדברים יחזרו להיות טובים 

כי שכשאנחנו קרובים,

זה הכי טוב שיש❤️

כל החיים הייתי בקשרים 

כאלה ואחרים,

גברים באו והלכו,

חלק אהבתי,

חלק לא הזיזו לי את מיתרי הרגש,

אבל עולם השליטה,

העולם הזה שאני נמצאת בו

כבר יותר משנה,

למרות שהוא כנראה היה קיים בתוכי 

כבר מזמן,

לימד אותי משהו חדש,

כשיש לך קשר משמעותי עם שולט,

הוא לא רק חודר אל החורים שלך,

הוא לא רק חודר אל הלב שלך,

הוא חודר אל המוח שלך,

הוא חודר לך מתחת לעור,

הוא כאילו עוד חלק בגוף שלך,

אני יודעת שנשלטות יבינו אותי,

רק נשלטות,

כי נשים רגילות במערכות יחסים וניליות 

יגידו אולי שאני דרמטית,

אני, הבראטית הפראית 

שאף אחד לא הצליח לאלף,

זאת שתמיד הוציאה גברים מהחיים שלה

על כל פיפס שלא התאים לי,

מוצאת את עצמי פתאום 

מרגישה חוסר,

הוא לא פה ויחזור רק עוד

שבועיים בערך,

ואני נטרפת,

בעיקר נטרפת שאני מרגישה ככה,

מעצבן אותי שהשליטה שלו 

חסרה לי כל כך,

מעצבן אותי שאני צריכה אותו,

והוא,

הוא יקרא את זה ויחייך,

מבסוט שהזונה שלו 

רוצה אותו,

מבסוט שהרצועה שלי קצרה,

ועד שהוא יחזור

אני כבר אהיה כדור לבה מבעבע

שרק מחכה לטיפול הנכון.

מחר זה יהיה סופי 

מחר זה יהיה על פי חוקי היהדות 

מגורשת מגורשת מגורשת

ואני מרגישה בלב שלי

משוחררת משוחררת משוחררת

זה לא היה קל

והרבה שנים חייתי חיים לא מאושרים

בגלל פחדים שניהלו אותי 

מוות של חברת ילדות גרם לי להתעורר 

להבין שהחיים קצרים מידי,

שאנחנו באמת לא יודעים מה מצפה לנו

בהמשך הדרך,

אז קיבלתי החלטה 

ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש

זה לא היה קל,

רק אלוהים יודע כמה לילות בכיתי לכרית 

אבל מחר, מחר זה יקרה

ואני גאה בעצמי

גאה בעצמי שנלחמתי כל השנים כדי להציל

אבל כשהבנתי שזה מת כבר ואין מה להציל

קיבלתי את ההחלטה ויצאתי לדרך,

גאה בעצמי על ההתמודדות עם הקשיים,

גאה בעצמי על הבחירה בעצמי,

גאה בעצמי על זה שאני אמא לביאה לילדים שלי,

גאה בעצמי כי בסוף היום,

לא משנה מי האנשים לצידך 

שעוטפים אותך,

משפחה, חברים, בן זוג,

בסוף היום כל אדם הוא לבד עם הבחירות שלו,

ואני גאה בעצמי,

אני אמשיך להתמודד

עם כל מה שהחיים יזמנו לי.

החיים מציפים אותי 

לפעמים לטוב

לפעמים לרע,

דרך מסויימת שהלכתי בה בעבר,

דרך שעשתה לי טוב לנפש,

בתהליך שעברתי השנה,

סטיתי קצת מהדרך הזאת,

בעצם קצת הרבה,

נטשתי הרגלים שאהבתי,

שגרמו לי להתחבר לחלק עמוק שבי,

עכשיו כשאני כבר ממש קרובה 

לסיום הנישואין בצורה פורמלית,

לפי היהדות,

ואני יותר מבוססת במקום שלי,

בזוגיות שלי,

הנפש שלי לוחשת לי לחזור,

לחזור למקום שהייתי בו,

לחיבור האלוקי שהיה לי,

זה מבעבע בי כבר זמן מה,

ואולי זה שאני כותבת את זה,

יתן לזה תוקף,

כותבת כדי שזה יהיה מוחשי,

שחור על גבי לבן,

צעד קטן מבחינתי 

להתקרב למקום שאני רוצה להיות בו.

הנחיתה לא היתה קלה לנו,

אנחנו סוערים בדרכים שונות,

אני פראית סוערת בקול,

הוא סוער בשתיקה רועמת,

כמעט נשברנו,

גם אני וגם הוא,

כמעט ויתרנו,

כמעט לא באתי,

כמעט הלכתי אחרי שבאתי,

לא תמיד קל,

לא תמיד זה טוב,

אבל הוא לא ויתר עלי,

ואני לא מוותרת עליו,

הרגעים הטובים הרבה יותר טובים

מהרגעים הקשים,

אחרי כל מריבה כזאת,

אחרי שאנחנו יורדים נמוך 

ונוגעים אחד לשני בשריטות העבר,

אחרי הסופה הזאת,

אני מרגישה יותר קרובה אליו,

עברנו עוד משבר

ועדיין בחרנו אחד בשניה,

שנים שלא הרגשתי ככה,

שנים ששכחתי מה זה 

שאיכפת לי ממישהו,

שאני פוחדת לאבד אותו,

ההרגשה הזאת שלפעמים היא מפחידה אותי,

מערערת אותי,

בסוף היום היא גם זאת שמשאירה אותי,

סוף סוף מרגישה,

לטוב ולרע,

לא כבויה,

הוא חזר ואני חזרתי להרגיש❤️

לפעמים הייתי רוצה להיות אחרת,

לא להיות אני,

להיות שקולה, רגועה, רציונלית,

לשקול בעד ונגד ולקבל החלטות מושכלות,

אבל אני לא אחרת, 

אני אני,

אני אימפולסיבית, אמוציונלית,

רוצה הכל כאן ועכשיו,

חווה הכל בעוצמות,

אוהבת חזק,

כואבת חזק,

יש לי אינטליגנציה רגשית גבוהה,

אני בן אדם של אנשים,

אני מצחיקה, אני סוערת,

כשאני אוהבת זה עד הסוף,

כשאני שונאת זה עד הסוף,

ואין לי שובע,

חולת ריגושים,

רוצה לטרוף את העולם,

רוצה להרגיש חיה,

רוב הזמן אני אוהבת את עצמי,

אוהבת את האדם שאני,

אוהבת את מה שהשגתי בחיים,

את הדרך שעברתי,

אבל אני נמצאת באיזה נקודת משבר,

לא יודעת מה להחליט והרגשות מציפים אותי,

אז לפעמים רק לפעמים הייתי רוצה להיות אחרת,

שזה לא יכאב כל כך,

שאני אדע לקבל החלטה ולעמוד מאחוריה,

אבל אני לא אחרת,

אני אני ובסוף כמו שאני מכירה את עצמי,

כשהבטן שלי תצרח את התשובה הפנימית,

זאת שרק אני יודעת להרגיש על עצמי,

אני אדע מה נכון.

מאז הגירושים לא היית לבד,

יש לי משפחה, חברות טובות 🪬

וגברים אף פעם לא היתה לי בעיה להכיר,

הם באו והלכו,

שעשעו אותי, סיפקו אותי,

אבל בעיקר מילאו לי איזה חלל ריק,

ואז אדוני הגיע,

והוא ממלא אותי גם בצורה המלוכלכת 

שאני אוהבת,

אבל גם ממלא לי את הנשמה,

הוא לא בארץ,

וזה קשה לי,

קשה לי כי הוא חסר לי,

קשה לי כי אני מרגישה שפיתחתי תלות בגבר,

זה מקום שאני לא אוהבת בעצמי,

אני רוח חופשיה אוהבת אש ובאלאגן,

לא אוהבת להישאר יותר מידי זמן 

באותו מקום,

כשיש רגשות זה יותר מידי מורכב,

לא יכולה למלא את הלבד עם בחור אקראי,

כי זה קו אדום

ואני לא חוצה אותו.

אז הייתי לבד,

ועלו לי מחשבות ורגשות שליליים,

אז עשיתי מה שאני עושה תמיד,

התחלתי לשרוט,

לריב, 

והוא איכשהו הצליח להחזיק את זה,

הוא מבין שאני קצת משוגעת כשהוא לא פה,

אני אוהבת את זה שהוא רואה מאחורי הטירוף,

רואה אותי,

אז עברתי עוד משוכה,

אני לבד ולא ממלא את הלבד

באיזה בחור מזדמן,

פשוט מתמודדת,

מפתחת את השרירים הנפשיים,

מתחזקת,

לבד.

אני אוהבת את המקום שלי,

מתחתיו,

לקח לי זמן לאהוב להיות מתחתיו,

לקח לי זמן לתת בו אמון,

לקח לי זמן להיות כנועה בלי פחד,

בלי פחד שהוא יפגע בי,

לקח לי זמן לסמוך עליו,

להביו שאני יכולה להיות גם זונה מלוכלכת,

שרמוטה וכלבה כשאנחנו בין ארבע קירות,

אבל בחוץ אני אני,

והוא מתייחס אלי בכבוד,

ואני לצידו,

והדבר הזה שהצלחנו לייצר,

הביטחון שהוא משרה לי,

זה מה שגורם לי לאהוב את המקום שלי,

להיות הכל בשבילו,

שיכאיב לי, שיתעלל בי,

שישפיל אותי,

כי בסוף היום אני יודעת את המקום שלי,

את המקום שלי בלב שלו.

איזה שנה עברנו 

שנה קשה

שנה של אי וודאות 

שנה של כאב

משפחות שלמות שנהרסו

משפחות שלמות שעדיין מחכות

ובתוך כל זה,

החיים חזקים מהכל.

השמש שקעה וזרחה כל יום,

העונות התחלפו,

תינוקות נולדו,

אנשים התחתנו, 

אנשים התגרשו,

בכינו, כעסנו,

אהבנו, צחקנו,

כל אחד עבר משהו אחר

בחיים הפרטיים שלו.

בחיים שלי,

יצאתי לדרך חדשה,

עצמאית,

אדון לעצמי,

ואז גם הוא הגיע,

האדון שלי,

לא תמיד קל,

אבל החיים חזקים מהכל,

ואיתו החיים קצת יותר קלים עבורי🖤

הלוואי שהשנה הזאת תהיה טובה לכולם,

כל אחד ואחת בדרך שלו.