מאז הגירושים לא היית לבד,
יש לי משפחה, חברות טובות 🪬
וגברים אף פעם לא היתה לי בעיה להכיר,
הם באו והלכו,
שעשעו אותי, סיפקו אותי,
אבל בעיקר מילאו לי איזה חלל ריק,
ואז אדוני הגיע,
והוא ממלא אותי גם בצורה המלוכלכת
שאני אוהבת,
אבל גם ממלא לי את הנשמה,
הוא לא בארץ,
וזה קשה לי,
קשה לי כי הוא חסר לי,
קשה לי כי אני מרגישה שפיתחתי תלות בגבר,
זה מקום שאני לא אוהבת בעצמי,
אני רוח חופשיה אוהבת אש ובאלאגן,
לא אוהבת להישאר יותר מידי זמן
באותו מקום,
כשיש רגשות זה יותר מידי מורכב,
לא יכולה למלא את הלבד עם בחור אקראי,
כי זה קו אדום
ואני לא חוצה אותו.
אז הייתי לבד,
ועלו לי מחשבות ורגשות שליליים,
אז עשיתי מה שאני עושה תמיד,
התחלתי לשרוט,
לריב,
והוא איכשהו הצליח להחזיק את זה,
הוא מבין שאני קצת משוגעת כשהוא לא פה,
אני אוהבת את זה שהוא רואה מאחורי הטירוף,
רואה אותי,
אז עברתי עוד משוכה,
אני לבד ולא ממלא את הלבד
באיזה בחור מזדמן,
פשוט מתמודדת,
מפתחת את השרירים הנפשיים,
מתחזקת,
לבד.
