אני פרינססה.
לקח לי זמן להשלים ולקבל זאת.
אבל אחריי שפגשתי נסיכה אמיתית, ישר הבנתי שאני פרינססה מפונקת.
זה כאב, מאד.
וכך נהייתי שפוטה...
אחריי שהתגברתי על הרצון לירות לעצמי בראש כי לא קיבלתי את מה שרוצה.
אניווי,
רציתי לספר למה אני עבד נירצע של המלך, האדון.
הריי זה סיפור סינדרלה ממש!
רציתי להיות המלכה וזה אבל מסתבר שאני משרתת. פשוטה. דהוייה, ומשעממת.
וכמו שכתבתי זה הייה מספיק בשביל הרצון למות.
אבל המלך בא בשפל המדרגה, ומה המלך עושה:
יורד עלי?
לא.
משפיל אותי?
לא.
מתעלל בי?
טוב, זה קשה לי לומר שלא.
אז מה העבודה שלי בתור פרינססה-עבד שמנקה את הארמון של המלך והמלכה?
אשכרה לפתח ביטחון עצמי.
הוא פאקינג רוצה שהמשרתת תרים את האף.
תהייה חזקה.
איזה חמוד הוא...😊 איך אפשר שלא למות עליו (ולמענו.)
עכשיו בקטע של משמעת ודחיית הסיפוקים שלי.
אנסה להתאמץ מעכשיו קצת יותר בלעשן מוצץ פעם אחת בלבד ביום!
כבר מזמן ידעתי שצריכה, אבל לא היו לי הכוחות וזין להתאמץ
בכל זאת פרינססה.
אבל לפחות רכוש מלכותי