אוננתי כל כך הרבה שיש בי 0 צוף.
מעניין אם אין אונות וחוסר אונים הם בעצם אותה מילה?
(וגם, סנייפ בעצם קאקולד של לילי?)
---
קמתי באמצע הלילה והתהפכתי מצד לצד
כי הבנתי עמוק שהתינוק שכל כך התחברתי אליו, שהייתי מכורה לאיברים בגופו, וכן, מודה שרציתי גם ״להיכנס״ אל תוך פינה קטנטנה מיניאטורית בלבו הצעיר בן ה21.
הבנתי פתאום באופן נהיר וברור, שכל פעם שכיף לנו ביחד ויום אחריי הוא אומר לי שרע לו וזה פוגע בו, ועשיתי גלגלונים באוויר לנסות להסביר לו שהוא הכי גבר, והכי סקסי וזה לא מוריד ממנו אלא להיפך, כל כך רציתי לעזור לו להשלים את התבגרותו מנער לגבר.
בסוף הצלחתי
מצאתי את המפתח.
אמרתי לו שעד שלא יודה בינו לבין עצמו שהוא אוהב (״אבל רק כשאני חרמן, יום אחריי זה מגעיל אותי..״) בסדר, לא אוהב, נהנה..
עד שלא יסתכל לעצמו במראה ויעמוד מול השטן ויודה שנהנה וחולם לקבל סטרפ, זה תמיד יהייה חזק ממנו!!!
גם אם רוצה להיגמל או להתעלות מעל ׳הסטייה׳ הוא חייב קודם כל להודות שהוא נהנה מזה.. שקצת אוהב.
מסכן שלי:(
אז בסוף הייתי גאה בעצמי שמצאתי את המפתח, ׳התרופה׳ לעזור לו...
(ואם יעשה את זה, סביר שהוא יהפוך קומפליטלי גבר)
אבל,
פתאום הבנתי שחייתי באשליות,
שמבחינתו הקשר הזה זו מפלה
כל פעם שכותב לי הוא בעצם ״מוותר״ לעצמו
שנחמד לו איתי ואפילו פעם אמר שהקשר איתי מנחם אותו (אחריי חודשים של חיזורים וליקוקים מכל חור כיוון ומימד המשפט הזה גרם לי לנוח, שנ״צ על זריי הדפנה)
בקיצור הבנתי שבשבילו אני חטא.
לא סתם הייה מתחמק מלומר לי שבת שלום.
וזה הוריד לי לגמריי. לא ממנו
אבל זה עשה לי מועקה כבדה שגרמה לי לקום בלילה ולהסתובב מצד לצד.
לא כיף להיות החטא של מישהו.