בעלת המידות.
היא לא אוהבת שאחריי שמאירה אותי בתשובותייה לשאלותיי בנוגע לדרך השם וההלכה, שאני משתפכת ומודה לה ואומרת כמה מדהימה היא.
היא פשוט לא עונה לי:)
ושוב, היא מלכה אמיתית.
חרדית. לא איזו מלכה מהכלוב
הכל אני חייבת לה...
וכשאני אומרת לה שהכל בזכותה, היא אומרת שהיא לא עשתה שום דבר.
ואז, במקום לקחת למקום קצת שחור של אגו או עלבון,
אני מתעלה ומבינה שככה זה נסיכות.
פשוט צניעות וענווה וחוסר מודעות לגדולתה ואף קדושתה.
ואני נותרת במשחקיי דמיון על כך שאחותה הקטנה שמעריצה אותה.
דרך אגב, אני גדולה ממנה בהרבה שנים, אבל היא בוגרת ממני בהמון.
שמעתי מהחברה הכי טובה שלי, שכשהייתה ילדה קטנה היא בכתה שהיא רוצה אחות.. (היא ילדה יחידה, ככה זה נסיכות באגדות..) ומאז פשוט מדמיינת שאני האחות הקטנה שלה שמעריצה אפילו שגדולה ממנה בהרבה. ולא בקירבת דם. (למרות שמכירה אותה מאז בת 6.)
כן, אני בטוחה שהיא חושבת שההערצה שלי אלייה (ואני לא מסתירה את זה) לא נכונה/מוגזמת לא יודעת איך תגדיר את זה במילים נאצלות (אמרה לי פעם ״לא צריך לסגוד לאף אחד״)
אבל בגלל שהיא תמיד עונה לי בצורה מכבדת אז אני ממשיכה לפנות אלייה ביראת כבוד ונימוס.
ככה זה,
בסוף הטוב והתמים תמיד ינצח...
מלכה אמיתית שלא מודעת לעצמה.
יום אחד תהייה