נסיכה ברברית

אז כן, התקרבנו המון בחצי שנה הזאת, יותר נכון הוא התקרב אליי כי אני הייתי פתוחה אליו מההתחלה.

כל פעם באמת הגבולות שלו התרככו, 

והינה חלום שלי הוגשם שהוא ישן אצלי במיטת ילדותי.

אז נכון שהסקס השתפר, האביזרים נוסו ודויקו והלבוש נהייה מעניין

(נזכרתי איך זרק לי את המחמאה ״מילפית״, חמוד קטן.. הייה שווה לעבור גיהנום בהתבגרות עד לזכיית התואר שמוצא חן:))

חלבתי אותו עד תום.

גמר 11 פעם ביומיים.

כמובן גם פינקתי אותו אחריי

ויחד עם זאת,

תמיד אני מרגישה חסר כלשהו..

לא בו, בי.

אני מכירה אותו טוב אפילו את הקלישאה שיותר טוב מעצמו...

יודעת דיי בדיוק מה הפנטזיה של רוחו הילדותית הקטנה.. 

ואני צל, של זה

לפעמים זה גם מספיק. זה מה יש:)

אבל בשתיקות, כשלפעמים יש חלל...

שנוצר מזה שאני עסוקה בעצמי ובשטויות כל חיי.

אני כבר מספיק ענווה כדיי להבין שזה מה יש והכל בסדר.

אבל שוב, אחריי יומיים אינטנסיבים ששלחתי אותו הביתה כך שיוכל להפסיק לחשוב עליי ועל הסקס המיוחד שיש לו איתי לכמה זמן..

עדיין תוהה אם הקשר יכול להתפתח.

לא הסקס, הקשר.

האם אני יכולה עוד להתפתח...