(מתוך שורה של עבדים אחד יהייה נסיך...)
יש היררכיה.
דבר שהייה קשה לי לקבל. בתור פרינססה.
אבל אני עושה עבודה עצומה בגלגול הזה, כדיי לקבל את המקום שלי, שזה לא המלכה...
הייתי חצופה, בכיינית, בטנטרום, סדיסטית מאד...
כל ארסנל הרגשות הפרינססיים
אבל בסופו של דבר, המלך משאיר לי ברירה:
להתעלות או למות.
וההתעלות של הפרינססה לכדיי משרתת ענווה וטובה, זה התהליך שאני נימצאת בו.
לפניי כמה זמן כתבתי פוסט על פנטזיה שמנצחת על להקת בלט של עבדים, שחלקן סיסיות ומתוכן רק אחת היא הפרימה בלרינה.
הסיסי הכי מתוקה מכולן.
יצא לי בינגו וזה התינוק שלי..
שממיס אותי
גם המלך, וגם התינוקי
מצריכים ממני התעלות...
כן, הכי נוח בתור פרינססה, האחות הפחות מוצלחת, להרים ידיים לדמיין שאני נכה משותקת, שהכל הכל עושים בשבילי. לנגב, להאכיל, להלביש, הכל. בובה חייה.
אני אוהבת את המחשבה שרק בשביל המלך בעצמו הפרינססה הנכה מועילה בטובה להתאמץ ולהתעלות מעל הנכות (בעזרת עבד מסור ותומך שעובר איתה את התהליך המייגע) ולהגיע לעצמאות פיזית.
נותנת למשוך בחוטייה. נגמר המרד
להיות מוכנה לקום מאשר לישכב פרקדן מובסת..
למען המלך
והתינוק
התינוק צריך מאמי חזקה.
ליטפתי נישקתי ליקקתי אותו כ״כ הרבה בחודשים האחרונים.
וזה לא מספיק!
הוא צריך מאמי קשוחה, חזקה, שמחה, סקסית...
כל מיני התעלויות.
ובמקום להצליף בעצמי כמו שתמיד.
של למה אני לא כזאת ולהתבכיין וזה
הגיע הזמן לתת עבודה, כי אין ברירה.
ככה זה עם אהבה...
להפסיק להיות מפונקת.
אמן ואצליח להתעלות.