נסיכה ברברית

שטוען ״את לא מאמי. את דודה שרופה שלו.״

וזה נכון.

אני מלקקת

אני מפנקת

אני שרופה..

אבל כשהוא שואל ״למה?״

למה זה מגיע לי

אני נאלמת 

כי הוא מתיקות?

מאמי צריכה פחות להעריץ וללקק ויותר לחנך..

אענה לשד

שזה לוקח זמן

הקשיחות לא עובדת עם תינוקות..

אז כרגע קשה לי לחנך אותו

...

לפעמים יש מצבים שנאלמת דום.

כמו בעבודה עם הילדים שהילד החזק מאד ירד על החברה שלו שניפרד ממנה בצורה שהייתי מזועזעת וכל מה שיכולתי להגיד באותו רגע זה ״איזה אכזרי וואו...״ במקום איזה דבר תורה (אתייעץ עוד עם הצ׳אט)

וגם,

מעבר לזה שהוא (התינוקי) לא יודע למה זה מגיע לו, ואיך יוכל להחזיר לי.. (שזה כבד חשוד מבחינתי.)

ברגע שלו של עצבות

כל כך נלחצתי מזה...

מאמי לא אמורה להילחץ אלא להכיל ולעודד 

קיצר,

אני אעשה את המקסימום.

אבל השד בראש, לא רוצה שאשכח שאני רק הדודה העשירה והשרופה שלו.