הקיבוצניקינקית

אני שוכבת על המיטה.
כל החלק העליון שלי חשוף, לבקשתו.
האוויר בחדר קריר מעט מהמיזוג והפטמות שלי מזדקרות.
הוא מניח את היד שלו על השד הימני שלי וממשש אותו. אני מסמיקה ונבוכה. כבר כל כך הרבה זמן שלא נגע בי גבר. הוא ממשיך לגעת. היד שלו חמימה ונעימה. מעט מחוספסת.
אני מנסה לבהות במשהו סביבי שיסיח את דעתי אך עיניי לא מצליחות להתביית על שום דבר. הוא מעביר את היד שלו לשד השמאלי שלי ואינני יודעת אם הוא בוחן אותי במבטו או לא. אני לא מעיזה להישיר אליו מבט.
אני מרגישה את הרטיבות מתחילה להיווצר בין רגליי, מוסיפה על אי הנוחות שלי.
הנגיעות שלו בתוספת הקור המנשב סביבי גורמים לפטמותיי להתקשות עד כאב.
אני עוצמת עיניים. מדמיינת אותו תופס בכוח רב ומחזיק את שדיי בחוזקה, מסמן אותי.
"תתלבשי", הוא אומר.
אני פוקחת עיניים ולא מבינה לרגע למה הוא מתכוון.
"הכול בסדר", הוא ממשיך, "תעשי ממוגרפיה עוד חצי שנה ותקבעי תור לביקורת".
הוא סוגר את הוילון ומשאיר אותי להתלבש בפרטיות. אחר כך, כשאני יוצאת לבושה, הוא מגיש לי את ההפניות.
"תודה דוקטור", אני משחילה את הדפים אל תוך התיק שלי.
"ואל תשכחי לקבוע תור לביקורת", הוא מזכיר לי.
"כן דוקטור", אני מורידה את הידית ופותחת את הדלת, "תודה לך אדוני", אני מחייכת לעצמי ויוצאת אל פקידת הקבלה שבמסדרון. הייתי חייבת לגלגל את המילה הזאת על הלשון. כל כך הרבה זמן שלא באה אל פי. אני מגיעה אל הדלפק מחוייכת והפקידה מחייכת אליי חזרה: "במה אוכל לעזור"? היא שואלת.
"אני צריכה לקבוע תור לביקורת בעוד חצי שנה".
היא מתקתקת על המקלדת בציפורניה הארוכות: "יש לי תור פנוי ב-13 בספטמבר בשעה 9, זה יתאים לך"?
"זה יהיה מצויין", אני מאשרת לה והיא קובעת.
"תרצי עוד משהו גברתי"? היא שואלת, עדיין ממשיכה לתקתק.
אני מתלבטת כמה שניות, מחייכת ומוסיפה:
"כן, תודה לך. תקבעי לי בבקשה תור גם לגניקולוג".