מִתְפַּזֶּרֶת לְגַמְרֵי.
כְּמוֹ יֶלֶד בְּחֲנוּת מַמְתַּקִּים.
מֵאוֹת הוֹדָעוֹת
וּגְבָרִים מְחַכִּים:
"אַתְּ רוֹצָה לְהַכִּיר"?
"לָמָּה אַתְּ לֹא עוֹנָה"?
"אַתְּ בִּכְלָל רְצִינִית"?
וְ"מָמְּצָּב, זוֹנָה"?
כָּל אֶחָד מוֹשֵׁךְ לַכִּוּוּן שֶׁלּוֹ,
כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ שֶׁנּוֹצַרְתְּ בִּשְׁבִילוֹ.
הַמּוֹחַ מוּצָף, מִתְחַנֵּן לַעֲצֹר.
וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁכָּךְ לֹא תַּצְלִיחִי לִבְחֹר.
צֵ'אט אוֹ טֵלֶגְרָם?
וְעוֹד וְעוֹד וְעוֹד תְּמוּנוֹת,
עוֹד פְּרוֹפִיל וְעוֹד אֶחָד,
כְּבָר לֹא זוֹכֶרֶת אֶת הַשֵּׁמוֹת.
וְהָרָצוֹן הָעַז מְפַעֵם בְּךָ, לְהִתְמַסֵּר.
אַתְּ רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר, מְנַסָּה לֹא לְוַתֵּר.
מְחַכָּה לְחִבּוּר, לְקְלִיק אוֹ סִימָן,
לָמִישֶׁהוּ הַזֶּה שֶׁתִּרְצִי כָּל הַזְּמַן.
מַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּמִיהָה הַגְּדוֹלָה לְאַהֲבָה,
לָגֶבֶר שֶׁיַּגִּיד לָךְ כַּמָּה אַתְּ טוֹבָה.
שֶׁיֵּחָבֵּק מַמָּשׁ חָזָק וְאֶת כֻּלֵּךְ יֶאֱסֹף,
תּוּכְלִי לְהַנִּיחַ עָלָיו רֹאשֵׁךְ. וְלָנוּחַ. סוֹף סוֹף.
שֶׁיַּגִּיד: "אֵיזֶה מַזָּל שֶׁנִּכְנַסְתְּ אֶל חַיַּי.
וְכַּמָּה טוֹב שֶׁהִגַּעְתְּ. הַבַּיְתָה. אֵלַי".
