שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חולה בראש

הסטיות שלי.
לפני 17 שנים. 8 במאי 2007 בשעה 14:35

הרבה זמן לא ישבתי ככה. סתם בבית קפה. יש המון אנשים מסביב וזה קשה לי. אני מסתירה את העיניים מאחורי משקפי שמש, ועדיין הן מתרוצצות וכואבות. אני מזיעה. אני נושמת בכבדות. אני מעשנת בכבדות. אני רובצת על הכיסא. משתפכת עליו. משתפלת עליו. אני רוצה לברוח ומזיעה.
אני לוקחת את המלון הכי יקר שיש. החדר נקי, ענק ושקט. אני מתפשטת ונמרחת על המיטה. אני מזיעה. מריחה את התחתונים שהורדתי. החור שלי פולט נוזלים רק מתוך פיזיולוגיית ההרגל שלו. אני משפשפת אותו חזק עד שהוא אדום ושורף. אני צובטת וזה לא עוזר. אני כבר לא מסוגלת.
מכניסה את השומנים לתוך הבגדים המסריחים והולכת. לוקחת חדר במלון הכי מסריח שיש. מלון ישן ומתקלף. מלון של זונות. "לבד?" הוא שואל בכניסה. "רק לישון" אני עונה לו. "רק לישון".

שיר כאב​(שולטת){סוליקר}חשבון מאומת - התגעגעתי.
לפני 17 שנים
love69{miz hyde} - גדולה

לפני 17 שנים
פרינססה​(נשלטת) - פוצ'ית.
לפני 17 שנים
קסוסליה - בליל המילם שלך מייצר חוויות ארוטיות נועזות ביותר, ההתפלשות ברפש הינו משאת נפש של כל אחד מאיתנו, עדיין רק לא הבנתי עד כמה החוויה הינה מציאותית ועד כמה דמיונית? סקרנות. אוהב את הכנות שלך והבקשה שלך לאנשים. את לא זקוקה לזה על פי הבנתי, אך בחרת לעשות כך. משונה ופרדוקסלי. ואולי כל חיינו הם משונים ופרדוקסלים, אוהב את הכיוון הנקי שלך.
לפני 17 שנים
רכה​(נשלטת) - הכל זה אני.
לפעמים זה דמיון ולפעמים מציאות.
זה למשל מציאות.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י