חוויותיה של ביזארית

ארוחת ערב עם כל המי ומי של החברה
50 איש
אולם מלא במפעל
כל הבכירים
שיחה עם אחד המנהלים שלי
הוא מביט בי
היכן השרשרת מגן דויד שלך
ני מוציאה אותה מתוך החולצה
הוא מביט בי בחיוך את מקסימה
שיחה קצרה על העבודה שלי ועל הדברים שעשיתי בחודש וחצי האחרונים
המנהלת שלי מצטרפת
השיחה נמשכת לכיוונים מקצועיים
אן מצטרפת למעגל
והשיחה עוברת לעולמות יותר הומניים
לרגע עולה נושא שקרוב ללבי
נושא החטופים
השיחה ממש נעימה
כלומר מאד תומכת
אני יודעת שאני נמצאת באחד המקומות שהם מאד בעד הומניות 
מקום שבו מעריכים את בני האדם
חברה שהכוח שלה נובע משיתוף פעולה פנימי
אן מעלה לרגע את מה שהיה באמסטרדם
המנהלת שלי רק אומרת שהיא ממש מפחדת ממה שהאיסלם עושה בעולם

עוברים למנה הראשונה 
באיטליה בכל ארוחה יגישו תמיד לנשים לפני הגברים
מנהג של כבוד
אני יושבת בין אן לבין אותו מנהל בכיר
ואז הוא שואל אותי שאלה ישירה
למה אין לך אופנוע צהוב
הרי צהוב זה צבע ממש חשוב כיום בישראל
וגם אצלינו בחברה צהוב זה צבע שהוא הצבע השני בייצוג שלנו
מביטה בו
מחייכת

הארוחה מסתיימת
שוב שיחות באולם 
ואז הוא ניגש עם המנהל שלו ושואל שאלה ישירה
מתי את לוקחת את הפנאיגל V2 אלייך להולנד 
אני מביטה בתהדמה
מספרת בכמה מילים עלל ה 916 והוא רק עונה שהוא יודע 
המשך השיחה על החופשה של שבוע וקצת שאליה אצא
לא מפרטת אבל מספרת שאן ואני יוצאות למסע של כיף
מעבר לאיחולי עונג שהוא מאחל
הוא מניח לי את העובדה שבפעם הבאה שאני באיטליה אני חוזרת עם הפניגאלה הצהוב V2 
שיוכן לי כבר מחר ...........