לעיתים נראה כי העוקץ שלי חד וצורב
מהדבש שאני מספקת,
לעיתים נראה כי פלפולי הלשון המתגרים שלי,
הופכים במהרה לסכינים חותכות,
יש בי מין אלימות פנימית המוכנה תמיד לשוש אליי קרב,
מן סכנה כזו שכל הסובבים שלי מודעים אליה,
אני חווה איזו הנאה מלהשרות תחושת סכנה סביבי,
אני הבן אדם הכי כיפי והכי מצחיק, שטוניקית תמידית
ומצד שני עבור מי שהלך בדרך הלא נכונה איתי אני איום מתמיד.
פיתחתי מיומנות מדאיגה בלבחון אנשים כמה גבוה הם מוכנים לקפוץ עבורי
מה שגורם לי תחושת חוסר סיפוק מתמדת, כי אנשים נכשלים בקביעות ברף שאני מציבה להם,
בעיקר גברים שאני באינטראקציה אינטימית איתם.
אני יודעת בדיוק מה אני שווה ואני לא מסתפקת בכמעט, בדומה, בקרוב
כתבתי למישהו שזה לא יוכל לעבוד כי אני לא בתקופה של פשרות כרגע.
נאמר לי שזו אמירה קשה מידיי.
אני תוהה האם הרמתי את הסטנדרטים למקום בלי מושג כתוצאה ממסקנות העבר.
או האם זה נכון להמשיך ולהתעקש, להגיע לדבר המדויק הזה שיש בעייני רוחי.
בסוף אני מחפשת אדם שיצליח לקרוא את נשמתי בצורה ברורה ונהירה
שיתאים לי במה שחשוב.
לאחרונה נשאלתי מה אני מחפשת בבן זוג ונאלצתי להקדיש לזה מחשבה אמיתית
הייתי רוצה גבר שיתענג על העונג בחברתי כדבר היקר ביותר, שיחשוב שהשקעת מאמץ היא לא מילה גסה, שיהיה ג'נטלמן.
שיהיה אינטלגנט, אמבציוני, שאפתן, ישאף להתפתחות וגדילה ושנוכל לגדול ביחד.
שיהיה חם, יצרי, מעניק, עם ראש פתוח ותשוקה פנימית לחיים ונאתגר זה את זה במתיחת הגבולות.
שיצחיק אותי, שיהיה ציני, מפרגן, אוהב, כיפי.
מישהו שידע שיש מקומות בהם האגו נשאר בחוץ.
שיאמין במונוגמיה, אני לא חולקת.
אני בוודאות לא מחפשת מאן צ'יילדס, שחושבים שהפלטפורמה הזו והקינק שלהם הם תירוץ לאי התפתחות רגשית,
אני לא מחפשת חד פעמיים או סשנים קרים ומתוסרטים.
אני לא מחפשת לחנוך מישהו לתוך העולם הזה, ולהיות הכלי למימוש הפנטזיות שלו.
האם נותרו שם בחוץ גברים אמיתיים?
